אשכול נבו מבחינתי הוא סופר פעמון (זה מהעקומה), יש לו ספרים נפלאים שהולכים איתי כבר שנים כמו "משאלה אחת ימינה" (ממליצה אחרי הקריאה לצפות בהצגה של בית לסין המעולה לא פחות, ולא לשכוח טישו בכיס) או "שלוש קומות" שגמעתי בשקיקה בלילה אחד ומנגד ישנם ספרים שכולם אומרים לי שאני חייבת והם פשוט לא זורמים לי, נתקעת ולא פעם עוזבת באמצע.
כשיצא ספרו החדש ממש התרגשתי ספר על סופר, מחשבות כמוסות, עולם פנימי סוער, סופר שבוחר להסיר את כל ההגנות שלו ופשוט לדבר על הכל. אמור להיות בו כל מה שצריך לספר שסוחף, כזה שלא רוצים להניח מהידיים. אז מבחינתי הוא לא! אני קוראת וקוראת, מגוללת ומגוללת (דרך אפליקצית עברית). והוא לא מצליח לסחוף אותי. מצאתי את עצמי מצד אחד מדגישה ומסמנת (היתרונות בקריאה דיגיטלית) ציטוטים מופלאים, מלאי מחשבה, שהכניסו אותי למצב של התבוננות עצמית, לנסות ולהבין מה גרם לי להתעכב דווקא עליהם ומנגד אומרת לעצמי, שוב הה"דיסתימיה*" הזו שלו, זה הרגיש שכמעט בכל פרק המושג הזה עלה. אולי זו בגלל תקופת הבחירות שהרדיו, הטלוויזיה והעיתונות מלאים במועמדים לראשויות שעסוקים לא מעט ב"אכלו לי/שתו לי" שפשוט אין לי סבלנות לזה? לא יודעת, אני רוצה לחשוב שכן, שאולי עוד כמה חודשים, אולי אפילו שנה מהיום אני אפתח שוב את הספר אך הפעם אני ארגיש איך אני והקינדל שלי מתמזגים לאחד. לא שומעת ולא רואה מה קורה סביבי – רק אני והספר.
"דיסתימיה*- הפרעת מצב רוח בעלת מהלך כרוני מתמשך, המאופיינת במצב רוח דיכאוני ממושך, תחושות של חוסר שייכות, חוסר עניין והנאה, אשמה, הערכה עצמית נמוכה, פסימיות ועצבנות מתוך:אינפומד /
מוסיפה כאן כמה מהציטוטים המופלאים שריגשו, דיכאו, גרמו לי לשקוע במחשבות עמוקות על כתיבה, על הורות, על חברות ועל אינטימיות. פעם ראשונה שאני משתמשת באופציה של "הדגשה" בקריאה דיגיטלית. יש לי הרגשה שהמשפטים הללו עוד ילוו אותי לאורך זמן ומהם גם נובע הקושי שלי עם הספר הזה. מצד אחד לא זורם, מרגיש כמו משהו שהיה יכול להיות מדהים אבל התפספס בדרך ומצד שני פסקאות נפלאות, בשלב מסויים התמדתי בקריאה רק כדי למצוא עוד כאלה, עד שקלטתי שבין קריאה לקריאה אני מסיימת ספרים שלמים ועם הספר הזה לא מתקדמת.
אין לי יכולת לציין מאיזה עמוד המשפטים לקוחים הואיל ובדיגיטלי העימוד משתנה בהתאם לגודל הטקסט שקובעים וזה אישי.
