כנרת זמורה
הספר הינו ספר שונה מספרים אחרים בכך שהוא בנוי כשמו – ראיון. הראיון הוא של סופר החווה משברים אישיים ומקצועיים שהובילו אותו להיענות לאתגר – ולענות לראיון אינטרנטי. השאלות מגיעות מציבור הקוראים, והוא מחליט להיות גלוי עם הקוראים ולחשוף את סיפורו האישי. עד שהוא חולק עימם את העובדה שלא כל כך בטוח שהכול אכן אמת. אחד מהמשברים אותם הוא חווה הוא חוויה שנראה שמאפיינת את כל הסופרים שחווים אותה בשלב מסוים והוא משבר כתיבה. משבריו האישיים כוללים התדרדרות בנישואיו עד כדי חשש שאשתו תעזוב אותו (האם החשש מתבדה? זאת תגלו בספר). בנוסף, הוא חווה מערכת יחסים מורכבת עם בתו הבכורה שמנתקת עימו קשר ועוברת לפנימייה. החבר הכי טוב שלו במשך שנים ארוכות גוסס, והסופר עצמו חולה בדיסתמיה מחלה שמזכירה דיכאון אך בשונה מדיכאון, הסופר מחפש פתרונות להשתקם מהמחלה.
במהלך הראיון, הסופר חושף לאט לאט פרטים ואירועים מעברו ועל הרגשות שהם מעוררים בו (ואולי חלקם אף הובילו לדיסתמיה שלו באיזשהו אופן) על חבר שנעלם ומחפשים אותו, על עבודתו שגורמת לו לא פעם להרהורים על מקצועו ועד כמה רחוק הוא מוכן ללכת. על ההרצאות והסדנאות שמעביר כסופר והתחושות שלו בעקבותיהן.
למרות שהספר בנוי משאלות ותשובות וברצף אחד ארוך ולא כפרקים כפרקים, הוא בנוי בצורה קולחת ומרתקת. התחושה היא של קליפות בצל שמקלפים לאט לאט ונחשפים לעוד ועוד פרטים. כך שהיה קשה להניח מהיד. אם כי ישנה נקודת תורפה שהיו קטעים שחזרו על עצמם במהלך הספר וזה קצת קלקל את האווירה. והיו קטעים שקצת הזכירו לי את נוילנד שהוא הספר שהכי פחות אהבתי שלו. אבל סך הכול נהניתי מהספר והרעיון של לכתוב ראיון המתאר את עולמו של הסופר מרתק בעיניי! מסקרן אותי לפגוש את אשכול נבו ולשמוע ממנו על הספר…