הקשה של הלחם/ הילה טימור אשור
את הניה – אנו פוגשים בפעם הראשונה כשהיא צועדת לעבר סירתו של עקיבא הדיג – לקנות קרפיונים טריים – המקום הוא פולין, השנה היא 1939 , החודש הוא ספטמבר – אלו הם הסידורים האחרונים לקראת החג – והתכונה בעיירה רבה מאוד. אולם השמחה שפורצת מהנערה הבוגרת, מקורה לא בחג היהודי המתקרב, לא בעננים ששטים בתוך שמים תכולים, ולא בדרך היפה לנהר, מה שגורם לפרץ השמחה הוא – האיש הצעיר שמלווה אותה בהליכה הזו – צמח – הקומוניסט, היתום מאב, הצעיר החכם האמיץ, צמח אהוב ליבה. אנו פוגשים את הניה רגע לפני שעולמה כפי שהכירה אותו משנה את פניו לעד. ביממה שלפני הכאוס, אנו לומדים על הניה ועל משפחתה, על אביה, שלמרות היותו בא בימים הוא עדין חוֹלֵשׁ בעוז על מפעל הצמר המשפחתי, כשהניה היא מי שמשמשת כיד ימינו, היא זו שדואגת לכספים, ללקוחות, ליבוא החומרים, ולצביעת החוטים, אביה סומך עליה, נותן לה יד חופשית במפעל, וכשהוא יכול הוא "מציל" אותה מעבודות הבישול, הניקוי, הכביסה, ושאר המטלות של נשות המשפחה, הניה שלו מיועדות לגדולות – יש לה את היכולת את החוכמה ואת האנושיות.
אולם נערה יהודייה בפולין של שנת 1939 יותר מכול זקוקה למזל – להרבה מאוד מזל. המזל של הניה הוא צמח, וכשההפגזות על העיירה מתרבות והסיפורים על אכזריותם של הכובשים הגרמנים, כבר אינם רק בגדר שמועות, צמח מודיע להניה שהוא שם את פעמיו לרוסיה ומבקש ממנה שתבוא עמו. את הערצתו של צמח ל"אמא רוסיה" ואת הפחד שלו מהיטלר הניה כבר מכירה כך שאינה מופתעת מהחלטתו היא רק חרדה מהעתיד ומלאה בהתייסרות על שעזבה את ביתה ואת משפחתה, את אחיותיה את אביה ואת אמה ללא הסברים וללא מילות פרידה. באמצע הלילה צמח והניה עוזבים – בן לילה הניה הנערה הטובה החכמה אחת מעמודי התווך של משפחתה, אשה צעירה ששומרת מצוות, שהדת היא חלק פעיל בחייה, שאינה מכירה אורח חיים ללא קיום מצוות, שכל בוקר רגילה לומר תפילה וליטול את ידיה, נערה שמעולם לא אכלה בשר לא כשר, שלא לדבר על כך שהיא וצמח מתנהלים כזוג נשוי למרות שמעולם לא התחתנו – והאשה הצעירה הזאת מוצאת את עצמה בדרכים ללא שום יכולת לתקשר עם משפחתה או לשמור על המצוות שחשובות לה עד מאוד. הימים בדרכים לא קלים כלל, מהר מאוד הם מתחילים לסבול רעב וקור ותשישות, ואין להם שום מושג שהרעב של עכשיו שהתשישות והקור הם עדין כאין וכאפס לעומת העתיד שמצפה להם. תיאור קורותיהם של הניה וצמח הוא תיאור כתוב באופן מעורר התפעמות – בשפה רהוטה ותוך כדי שמירה על כתיבה שאינה גולשת לתיאורים רגשנים או מזעזעים מידי באיפוק ובכישרון מתוארים לנו קורות הזוג הזה בשנות המלחמה ככל שעוברים החודשים הנערה היהודייה הצעירה הופכת לאשה חזקה, אשה שמצליחה בתוך שנות האופל של מלחמת העולם השנייה בתנאים שאינם תנאים – כשמה ששולט בחיי היום יום הוא הרעב התמידי, הקור האיום, הפחד מהלשנות והמחסור בכל אמצעי לחיים שאינם קשים מנשוא- בתוך כל זה האשה הצעירה הזו מצליחה לשמור על שפיותה, על אהובה – מצליחה לדאוג שתמיד יהיה להם מזון כל שהוא – וגג שיוכלו לחסות תחתיו.
"הקשה של הלחם" מסופר לנו בשני ממדים – בשני זמנים, הסיפור של הניה האשה הצעירה שחווה את מאורעות המלחמה ברוסיה, והממד השני הוא סיפורה של הילה – נכדתה של הניה – אלו הם שנות השבעים והצריף של סבתה מהווה עבורה עולם ומלואו– כ -35 שנים חלפו בין הנערה הניה שעוזבת את ביתה את משפחתה בפתחו של עידן מהאיומים של ההיסטוריה האנושית – ובין הילה נכדתה. הילה היא ילדה ישראלית טיפוסית של שנות השבעים בישראל, מדינה שבה עדין לקבל חבילה מאמריקה – היה נחשב למותרות, מדינה שבה עדין ההורים החילונים ביותר סחבו את הילד לבית כנסת בשמחת תורה, כי מה הקשר בין החילוניות שבה הם חיו ובין הדגל עם הנצנצים והתפוח – ולא הייתה שום סתירה בין שני הדברים הללו – הילה – היא ילדה בעידן שבו השואה לא היה "משהו" שקרה לאחרים, השואה לא הייתה "משהו" שיש ויכוח על דרך הלימוד, על הגיל שבו מותר לדבר על זה – לא – בשנות השבעים השואה נכחה בבתים, ברחובות, בתודעה המשותפת של הציבור הישראלי – ולמרות שחייה של הילה הילדה נטועים עמוק בתוך הישראליות הרי שבלבה, בחושיה, היא יודעת שיש עבר, לאשה הזאת לסבתא שלה – רסיסי המידע מגיעים אליה, דרך חלקי משפטים דרך מילים דרך תחושות, ודרך מעשים.
הלחם שסבתה לא זורקת לעולם, הלחם – שסבתה מומחית מלהכין ממנו את כל המאכלים כולם, אנשי "עירנו" מול כל השאר, דרך עיניה של הילה הילדה אנו חווים את ההיסטוריה של המדינה הצעירה, בשפה קולחת נפרסת לפנינו הבעיות שאיתם מתמודדת מדינת ישראל עד היום, אנשי מפלגת העבודה מול כל השאר – כל אלו שלא זכו לחסדי הפנקס האדום, המהפך של שנת 77, הסכם השלום עם מצרים ותחושות הבגידה הקשות עד מאוד של חלק מהציבור, מלחמת שלום הגליל , הצריפים שנהרסים לטובת בתי אבן ענקים ומבודדים, המסחר שעובר מהאנשים הפרטים לידי תאגידי הענק, לול התרנגולות שמספק פרנסה שנים רבות – מחוסל אין קליינטים שבאים במיוחד לקנות ביצים. חיסולו של הלול מסמל את סיומה של תקופה שלא תחזור שוב, תקופה של בניית היסודות והתשתיות למדינה של היום.
"הקשה של הלחם" הוא סיפורה של משפחתה של הילה – דרך עיני הילדה אנו מתוודעים לשורשיה של משפחה גדולה וענפה שרק בזכות חוסנה ותושייתה של האשה הצעירה – הניה – לא נגדעה לחלוטין מן העולם הזה, ובו ובזמן "הקשה של הלחם" הוא סיפור אוניברסלי – של שואה ובעיקר של תקומה – סיפור שכתוב באהבה – רוצו לקרוא.
מו"ל: כנרת, זמורה, עורך: יגאל שוורץ, 379 ע'
