בשיעור השישי ב"קרש קפיצה לחיים" דיברנו על כך שכולנו מפחדים ממשהו, אין דבר כזה שלא. הבעיה בפחד היא כאשר הוא מונע מאיתנו להתנהל או לפעול כמו שצריך. למשל כשרואים ג'וק, נורא קשה לחשוב בהיגיון על איזה נעל להביא כדי למחוץ אותו או עם איזה ספריי לרסס כשאנו עסוקים בצרחות… (או שזו רק אני?). יש לי פחדים יותר משמעותיים מג'וקים, למשל שלא יהיה לי מספיק כסף לדברים שאני רוצה, כי יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה. ולא, לא מדובר על שופינג. הכסף ברוב המקרים הוא אמצעי להשגת המטרות שלנו, זה כמו חמצן, לא נראה לי שאפשר לחיות בלעדיו… לרובנו יש גם את הפחד שאנחנו לא סגורים על עצמנו, שאנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים. לפני כל החלטה אפשר לחשוב היטב, להתחשב בכל השיקולים אבל גם כשמגיעים להחלטה כלשהי, לא תמיד נדע או נהיה משוכנעים שאכן עשינו את הדבר הנכון. אבל לפעמים עדיף פשוט לעשות מאשר להיות בצומת דרכים ולא לעשות שום דבר. ישנו גם הפחד הנפוץ מהלוא נודע. אף אחד מאיתנו לא באמת יודע מה יהיה איתו בעתיד ולא משנה אם נלך לקוראות בקפה, בקלפים או קוראות בכוכבים.
רוב הפחדים הם בראש שלנו. הבעיה היא כשהפחדים נחרטים בראשנו וגורמים לנו להתנהלות מסוימת. יש אנשים שנכנסים לחרדות כמעט מכל דבר ברמה שזה משתק אותם, נהיים קפואים כמו שלגון קרח של שטראוס.
חישבו עם עצמכם מדוע כשהחלטתם על משהו, החלטתם דווקא את זה? מהו הצורך שכינן בכם לקבל את אותה החלטה? ואם הייתם חוזרים אחורה לאותה צומת הייתם משנים משהו? לפעמים גם אם בדיעבד אנו חושבים שעשינו טעות, חשוב להקל עם עצמנו ולהבין שזה בסדר, כי מטעויות אפשר ללמוד (כמו תלמיד חרשן בביה"ס), לצמוח (כמו פרח יקינטון יפהייפה) ולהבין יותר טוב לפעם הבאה, שגם אנחנו משתנים עם הזמן וכך גם השיקולים, הצרכים והרצונות שלנו. מה שהתאים לנו בעבר לאו דווקא יתאים לנו היום ולהיפך.
חשוב שנשאל את עצמנו כל יום, על מנת לקדם את עצמנו במטרות שלנו, מהם הדברים שאם לא נעשה אותם היום (או לפחות מחר) יגרמו להרגיש שאנו זורקים את המטרות שלנו לפח השכונתי? ובכלל, האם אנו בדרך למטרות שלנו בצורה כלשהי? ומה ספציפית אנו עושים כדי לקדם את עצמנו במטרה? כדי להצליח במטרות כדאי שתהיה לנו תוכנית פעולה ספציפית ולא אבסטרקטית כמו יצירת אומנות של המאה העשרים. מהם החלומות שלכם? מהן המטרות שלכם? כדאי שתגדירו זאת בנוסף לתאריך יעד, כי זה מה שייתן לכם את הדרייב לפעול. חשוב שתהיו מפוקסים מכיוון שהזמן מוגבל (אנחנו לא נשארים צעירים ויפים לנצח) וגם יכולת ההקשבה מוגבלת (אבל זה לא אומר שישר צריך לקחת ריטלין). כשלאנשים אין מטרות, קשה להם לשאול את עצמם מה חשוב להם. תחשבו מה היה קורה אם הייתם מקבלים שעתיים נוספות ביום? מה הייתם עושים איתן? ממשיכים לישון? או אולי משקיעים במשהו שחשוב לכם שאף פעם לא מצאתם את הזמן עבורו?
מה שחשוב הוא שנהנה עד כמה שאפשר ממה שאנחנו עושים ונפיק את המרב, וגם אם לפעמים קשה אז להסתכל על זה בתור אתגר ולאו דווקא בתור קושי ולקוות לטוב כי החיים הם כמו גלגל ברכב, פעם אתה למטה, פעם אתה למעלה ופעם אתה צריך ללכת למוסך…