עם תחילת עונת הקיץ אנו שמים-לב שברוב מדינות העולם יש שתי מציאויות נפרדות: מה שקורה בחוף-הים ,ומה שקורה בשאר המקומות השונים.
בעוד בשאר המקומות אנו לבושים ונוהגים לפי מערכת כללים מוגדרת, בחוף-הים יש אווירה של חופש בו האדם יכול לעשות מה שהוא רוצה ,מתי שהוא רוצה.
הדבר נכון בעיקר לגבי המין הנשי: כפי שציינה החוקרת קייטי מאיירס נשים בחוף-הים מציגות את מרכולתן לראווה כאשר הן אינן חוששות לגבי מה יגיד המין הגברי בפרט, והחברה בכלל.
אמנם הן עדיין מגלות טפח וחושפות טפחיים ,אך נראה שהן מרגישות טוב עם עצמן .
אך עדיין ישנן נשים שלא מרגישות בנוח עם כל החשיפה הזו (היות ורוב הנשים המצולמות בביקיני ,הן רזות וחטובות ולא שמנות ומלאות) ,והן מרגישות שכל העולם מציץ להן .
בשנים האחרונות גם נשים מלאות מנסות לשבור את הטבו על-ידי כך שהן מצטלמות בביקיני (וזאת כדי להעצים נשים אחרות).
הפתרון למניעת בעיית דימוי-גוף (הנפוצה בעיקר בקרב נשים) הוא להעתיק את אווירת החופש הקיימת בחוף-הים אל המציאות היומיומית.
כלומר: אישה יכולה לבשל, לכבס,לרכב על אופניים כשהיא לובשת חזייה ומכנסיים בשלב ראשון , ואז בכל שלב להוריד עוד פריט לבוש (עד שהיא תגיע למצב של עירום חלקי).
או אז היא תדע להעריך את גופה (עם כל הפגמים שיש בו) ולא תמהר לעשות ניתוחים פלסטיים אשר מצד אחד עולים הרבה כסף, ומצד שני יכולים לסכן את חייה .
נכון שפסיכולוגים אומרים שמה שמאפיין מקום אחד צריך להישאר שם, אך אני סבור שלפעמים צריך לשעתק מציאות אחת לתוך מציאות אחרת כדי לסייע לקבוצה מסוימת.
גוף האישה הוא יפה ומיוחד ,ואין סיבה שנשים תתביישנה בו.