השלג הגיע, לבקשתנו. חיפשנו סיבה לחופש, לפורקן.
אנשים סיכנו את חייהם, את משפחותיהם, בשביל החוויה, בשביל השמחה של בניית בובת שלג.
מה זה אומר בעצם?
למה אנחנו מתנהגים ככה?
המירוץ האינסופי אחרי הפרנסה, אחרי ההשכלה, אחרי החיים ובעצם הרצון להיות חלק נורמטיבי מהחברה; מוביל אותנו למירוץ אינסופי. זה מתיש ומעייף. כך נוצר הרצון התמידי לחופשה, למנוחה,להרפתקאה, לשלווה ולהרפייה.
את המירוץ לחיים לא ניתן לשנות ברגע וגם לא בחופשה. אבל אנחנו יכולות לעשות לעצמנו רגעי שלווה , הרפייה ומנוחה שיתנו לנו את הכוח להמשיך במירוץ.
המירוץ גם לא חייב להיות תחרות ריצה, הוא יכול להיות פשוט הליכה במסלול.
הדרך לרגעי השלווה היא פשוטה. כל אחת מאיתנו יכולה לעשות זאת ללא מאמץ רב. את הרגעים האלו אנו יוצרות על ידי מדיטציה, ספורט, פעולה שעושה לנו כייף, רגע של שקט עם עצמו, רגע של הקשבה שקטה ושלווה למוזיקה.
לא נדרש בהכרח לצאת לחופשה מפנקת, מספיק לתת לעצמנו זמן להנאות העצמיות שלנו.
לפעמים אני נהנת מקריאה שלווה במיטה, מיצירה (סריגה למשל), האזנה לשיר האהוב עלי בשקט, שיעור במכון או סתם לשבת עם כוס קפה בגינה ולהנות מהפסטורליות וציוץ הציפורים.
ואתן בטח שואלות, אז מה בנוגע להרפתקאות??
אז אני תמיד בעד, תמיד כייף להתנסות בחוויות חדשות, להכיר אנשים חדשים, לסוע למקומות אקזוטיים.
כל עוד כמובן, אנחנו לא מסכנים את חיינו בשביל החוויה…
לא צריך לרדוף אחרי שטפון, ולא צריך לעלות בכוח לירושלים ולהתקע שעות בדרך בשלג.
תהנו מההתכרבלות בבית, מסרט טוב, מאוכל טעים ומבילוי חם עם אהוביכם.
חורף חם חברות
