מדי פעם כשאני עוזרת לילדים בשיעורי בית אני מתפלאת כמה שום דבר לא השתנה מאז שאני הייתי ילדה! אותם מקצועות, כמעט ואותן דרכי הוראה…
אבל העולם כל כך השתנה מאז ויש המון ידע ותחומי דעת חדשים שאפשר וכדאי להעביר…והטכנולוגיה שמלווה את חיינו, משתנה תדירות, איך כל זה לא נכנס למערכת החינוך כחלק מוטמע ודינמי ממנה? למה ישנה תחושה של "מנהרת הזמן" כשזה נוגע למערכת החינוך? בבקשה אל תספרו לי על חוסר במשאבים,כי תקציב משרד החינוך הוא שני רק למערכת הביטחון..
העולם הוא גדול
ישנן אפשרויות מרתקות כיצד ניתן לסקרן את הילדים, לעודד למידה, ולהשתמש במה שיש עכשיו לעולם להציע כדי להפוך את בית הספר למרכז ידע מגניב ושואב…כזה שהילדים יתעוררו בבוקר ולא יתלוננו שהם צריכים ללכת אליו שוב…
אבל כל שנה מחדש… אותה הסיפור… לוח וגיר (התקדמנו ללורד מחיק)…תנ"ך, לשון, מתמטיקה…
מדוע דברים שעשויים להלהיב את הילדים ממודרים מבית הספר? ואחר כך מתפלאים שהם משועממים…מפריעים…ואולי גם לא בדיוק מוכנים לעולם האמיתי..
אקטואליה – אני רוצה שאם התרחש משהו מחריד בעולם או אולי פחות דרמטי אבל חשוב ישנו את כל סדר היום בבית הספר ויעסקו רק בזה. שתהיה דינמיות וחיבור למציאות במערכת החינוך ולא חשיבה של "לסמן וי" על החומר שהספיקו להעביר וייחוס חשיבות מרובה לציונים.
תורת השכנוע
אני אשמח שבבית הספר ילמדו מקצועות כמו "תורת הנאום והפרזנטציה", שילמדו את טכניקת הניסוח והשכנוע, עמידה מול קהל.. איך להכין טיעון, איך לשכנע! לפני כחודשיים נכחתי בהרצאה של ד"ר יניב זייד המתמחה בכך וחשבתי לעצמי: זה הרי חייב להיות מקצוע חובה בביתה ספר! ועוד אחד כזה שיסב הנאה לתלמידים.
אני אשמח לראות אותם לומדים דרמה, כמקצוע אינטגרלי מהמערכת. כמה הנאה וקריאטיביות זה עשוי להסב להם, כמה דברים זה יכול להוציא מהם. כמה צחוקים, כמה רגשות יכולים להתערבל שם בחלל הכיתה,לבוא לידי ביטוי, להקל.
גיימינג – שיעורים בהם מפתחים אפליקציות משחקים… אני בטוחה שהשיעור זה עשוי להיות להיט, לאתגר, לרתק.
כתיבה יצירתית – שיכתבו לא בשביל להבין מהי "סוגה" בכתיבה, אלא כדי לפתח את הדמיון…על הדרך זה הרי כולל תורה שלמה של בניית סיפור, אמצע-התחלה-סוף ויכולת להניע סיפור… כן, שיכתבו על דברים שממש לא יכולים לקרות! שיתפרעו עם הדמיון שלהם! הרי בית הספר כיום פשוט מדכא את הכישרון הנפלא הזה שיש לילדים כברירת מחדל- לדמיין! לחלום! להאמין בדברים לא הגיוניים. ביסודי, בחטיבה, בתיכון! אין גיל וגבולות לדמיון. בעצם, אסור שיהיה גבול!
ישראל – האם בהכרח מרכז העולם?
אני רוצה שילמדו אותם הרבה יותר על העולם! על נצרות (כריסמס מתקרב!), איסלם, בודהיזם, ארצות אחרות, תרבויות אחרות, שיבינו שישראל אינה מרכז העולם, שמתוך כך יכירו וידעו אודות אנשים אחרים, מנהגים אחרים, שלא יפחדו מהזר והשונה. אולי זה נקרא קטגוריית "ידע כללי?" אז כן, שיהיה להם הרבה כזה! כי מה שקורה זה שבינתיים המידע אודות נצרות ,לדוגמא, נלמד דרך פרקי סדרת "ארתור" אצלנו בבית. (אגב, סדרה מעולה).
שפות – מי אמר שפרבולות או טריגונומטריה יעזרו בהכרח בחיים למי שנטייתו אינה ריאלית? מדעני הטילים העתידיים יאה להם ללכת למגמה ריאלית, אבל מה לגבי שאר הילדים? מה לגבי יתר הכישרונות? למעשה גם הילדים בעלי הנטייה הריאלית יפיקו רווח מהגברת לימודי השפות במערכת החינוך.
יכולת וורבלית וידע בשפות זרות הוא נכס! אז מדוע לא לפתח זאת? יותר ערבית, יותר צרפתית, יותר אנגלית! להציע גם לימודי שפות כמו סינית (ת'כלס זו שפת העתיד)..מדוע להתקבע בחשיבה שמקצועות הליבה הן באמת ליבה? מי קובע מהי הליבה? באילו כלים בוחנים וקובעים שאלו המקצועות החשובים? הייתכן וכלי מדידה אלה מייצגים חשיבה נכונה לשנת 1990? (ועוד הייתי עדינה)
האינטליגנציות האחרות
שמחה גדולה תהיה אם יפרוץ לו מקצוע כמו "ציור קריקטורות", שפיגורה כמו אורי פינק יהיה במערכת…כמה חוכמה, כישרון והומור יש במה שהוא מלמד כבר שנים בסדנאות ובקורסים בשוק הפרטי. שבמקום פרזנטיות ופרויקטי שורשים הם יוכלו להגיש עבודה של ספר קומיקס שהם הכינו!
טוב, וטרם הזכרתי את נושא המוזיקה, שהוא עולם בפני עצמו, ועולם חשוב ביותר. לדעתי טוב יהיה לפתוח ככה את השיעור בנגינה ושירה עם גיטרה, כל מורה שיעשה את זה יזכה כבר באווירה אחרת בכיתה. וכן, אפשר גם להכניס למערכת שיעורים כמו "מוזיקה" במקום של"ח מבחינתי. שישירו. ינגנו. זה יותר חשוב, גם אם זה לא לבגרות ולא יעזור להתקבל לעבודה בבנק.
