המסע שלי התחיל כבר ממזמן. שנים שאני מטיילת בין הביקורת העצמית, בין רופאים שאומרים שלא יודעים מה יש לי, בין חדרי כושר כי אולי זה יעזור ואני ארגיש יותר טוב, תזונאים למיניהם שדוחפים לי עוד שורה בתפריט שאסור לי לאכול וזה עוד לא נגמר.
עכשיו אני אתחיל לספר לכם קצת על עצמי. קוראים לי טל, בחורה צפונית מתולתלת בת 28 שתכלס לא חסר לה כלום בחיים. יש רק דבר אחד שיושב לי על הבטן ואני לא מדברת על הצמיג. אני סובלת מתופעה שנקראת "מעי רגיז". מאבחנים אותך בזה אחרי ביקורים אצל כל סוגי הרופאים כשלאף אחד אין תשובה ללמה יש לי צרבות, גזים ועוד כל מיני תופעות אחרות לא נעימות, בלשון המעטה. הדבר היחיד שהם ידעו זה לשלוח אותי לבדיקות, והרבה. לאחר חודשים ארוכים התחלתי טיפול שנקרא "בוא ננסה עוד כדור חדש על טל ונראה לאן זה יביא אותה". התפריט היומי שלי היה בנוי משני כדורים אחד בבוקר ואחד בערב ובשעות שביניהם לא עיצבנתי את המעי.
אבל כמה כבר אפשר להיות תלויה בכדורים?! מיום ליום ההרגשה שאפשר אחרת כרסמה בי יותר ויותר – חייבת לציין שאני באופן כללי בן אדם שלא אוהב להיות תלוי במשהו בחיים שלו, וכמו שטונה הגדול אמר "לפעמים רופאים הם רק סוחרי סמים…" ומערכת היחסים הזאת עם הדילרים שלי כבר לא התאימה לי כל כך. שוב מצאתי את עצמי בחיפוש אחרי הפתרון.
רק בשביל שתבינו טיפה מהדברים ההזויים שעברתי עד כה אני אחשוף בפניכם משהו שאני לא חושבת שהרבה אנשים בארץ יוכלו להגיד "גם אני עשיתי את זה", שתיית סיד וצילום במכונה שהופכת אותך עם הראש למטה (כדי לראות את זרימת הרעל הזה בגוף שלי), עכשיו בואו ותגידו לי שאני לא בן אדם בעל יכולות. חייבת לציין שהמסע הזה לא סימפטי במיוחד אבל לא נשברתי. החיים שלי הם לא סיפור קורע לב או איך שאני אוהבת לקרוא לזה "מתמודד לריאליטי", אני כמו כל בן אדם רגיל סיימתי תואר או שניים, עובדת בעבודה שאני אוהבת, מוקפת אהבה ועל קסם אישי נדבר כבר בהמשך. הדבר היחיד שיכול להרוס לי ולכל הסובבים שלי את היום זה המעי המתרגז שלי, שגרוע יותר מכל אישה הורמונלית בחודש תשיעי. רק טיפה סטיתי מהדרך ואני כבר יכולה להתחיל לחפש כמו ג'נקי את הכדור.
ואז זה הגיע תפריט fodmap. החיים שלי עברו לאפליקציה שמסמנת לי באדום מה אסור לי לאכול ובירוק מה מותר, ממש כמו טינדר אבל בלי הסקס. להגיד לכם את האמת? סוף סוף מצאתי משהו שעוזר לי, בלי לקחת כדורים ובלי התלות. אבל תאכלס, איזה חיים הם חיים בלי אוכל אמתי? ועוד לאחת כמוני.
אבל המלחמה האמתית תמיד הייתה עם המשקל, הייתי נערה שמנמנה , טוב על מי אני עובדת הייתי שמנה! תמיד העדפתי בגדים רחבים – כי זה הרבה הרבה הרבה יותר נח (עלק), אבל בתכלס זה מסתיר את השומן. בימים שלא הצלחתי לאהוב את עצמי חיפשתי אהבה אצל אחרים, המשקל היה האויב הכי גדול שלי והאוכל אהבה ממבט ראשון. קצת אחרי הצבא הצלחתי להגיע למשקל שאני מצליחה לחיות אתו בשלום, גם אם מדי פעם אני נלחמת עם הג'ינס בבוקר.
מטרה אחת תמיד עמדה מול עיני והיא להגיע לגוף המושלם, ובשנתיים האחרונות למטרה הזאת יש שם. עדן פינס. אני רוצה להיראות כמוה! תלתלים כבר יש לי, עכשיו אני רק צריכה לעבוד קצת על העכוז.
#makeachange
