יש שם אור, הוא אמר, הוא מאותת לנו, אבל אני כבר עצרתי, משפילה מבט לנעליים שלי שנבלעו במים מכמויות הגשם שירד בלילה האחרון. זה הציק לי, הנעליים הרטובות הציקו לי. נמשיך להתקדם, הקול שלו נבלע ברעשים שהבטן שלי השמיעה, מזכירה לי שלא הכנסתי כלום לפה ביממה האחרונה, ככה עמדתי, רועדת מקור מהמים שהגיעו לי עד לברכיים, שומעת את הנביחות של הכלבים שרודפים אחרינו והרגשתי שזהו אני חוזרת על צעדיי אחורה, מעדיפה שיתפסו אותי מאשר הדרך ללא מוצא הזאת אבל אז ראיתי אותו, את הדמות שלו, גם בחושך בבטן האדמה, ראיתי אותו, צועד בכל הכוח שלו במים, מתעלם מהקולות המפחידים של הכלבים, לא מתייחס לגושי החרא שצפו מדי פעם, מעיף מדרכו חולדות ענקיות ששחו סביבו, הולך לכיוון האור.
את יכולה להיות צמודה היום לפרדריך בויישוב? היא שאלה אותי בזמן ארוחת הבוקר, את עוזרת לי עם כל המטופלים שלי אבל רק מפרדריך את נמנעת, שיחקתי עם הסלט שהזמנתי, את יודעת, הוא דמות מכובדת בעיר שלנו. גיחכתי, גיחכתי על האישה התמימה עם הכובע שעליו רקום סמל של צלב אדום, מבינה שאני חייבת להזדרז עם התוכנית שלי…אני מזכירה לך שהסכמנו לקבל אותך להתנדב אצלנו השבוע, למרות שאין לנו שום רקע על העבר שלך, בתנאי שיהיה שיתוף פעולה מלא מצדך, היא התרוממה יחד אתי מהכיסא, אוחזת במגש האוכל שלה, רומזת לי להרים גם את המגש שלי, מחר זה היום האחרון שלך להתנדבות, נכון?
במה זכיתי שאת נמצאת לצדי היום, גרייס? הוא אמר, אני מזהה אותך לפי ריח הבושם שלך, הוא המשיך, מזכיר לי ריח של בושם של מישהי אדמונית שהכרתי בעבר…זזתי במקום באי נוחות. ואת יודעת, הוא לחש לעברי, מסמן לי שאוביל אותו לכיוון השירותים, אני חושב שהיא מרעילה אותי, המנהלת האדמונית שלך, היא שחרחורת, עניתי, מתאמצת להסתיר את המבטא שלי, מבחינה בפצעים המוגלתיים שהתפתחו לו על הידיים, יודעת שזה סימן טוב. לא תמיד הייתי בן אדם דתי, הוא מלמל, אולי היית מחבבת אותי בזמנים היותר פרועים שלי, הוא הסתכל לעברי, ולרגע הרגשתי שהוא רואה אותי מבעד למשקפיים השחורים שלו, האינטואיציה שלי התחדדה מאז שאיבדתי את הראייה, הוא נגע בידית הדלת, מתכוון לפתוח אותה, אני לא מערבת רגשות בעבודה, הוא צחק, הצחוק המוכר שלו העביר לי צמרמורות בכל הגוף, ואני לא מחבב נשים אדמוניות… אני מחכה לך, אמרתי בדיוק שהוא טרק בפניי את הדלת, מוודא שמכשיר ההקלטה נמצא בכיס החלוק שלי…
לא הצלחתי להדביק את הקצב שלהם, התאמצתי כל כך אבל לא הצלחתי. גרייס, הוא צעק, פרדריך מסמן לנו את הדרך החוצה מכאן, ואז…עצמתי את העיניים, נזכרת בהדף האדיר שהעיף אותי מאות מטרים לאחור…קראתי הבוקר בעיתון שמחדשים את החיפושים אחרי שני המרגלים שהצליחו להימלט מהחיסול לפני כמה שנים, המראה של הצלב האדום על הראש שלה החזיר אותי למציאות, לשעת ארוחת הצהריים. אני לא מבינה איך הם הצליחו להינצל מהפיצוץ שבו אחד מהם התפגר למוות, היא המשיכה לומר, יורקת מהפה שלה חתיכות של עוף לכל עבר, מתמקדת לרגע בשיער שלי, אני רוצה לצבוע את השיער לצבע בדיוק כמו שלך!
הגיעה לידיי הקלטה שבה שומעים אותו אומר שאת מנסה להרעיל אותו, הוא הריץ את ההקלטה לאחור, ככה הוא אומר למתנדבת הבלונדינית ההיא…לדאון טאון אמרתי לנהג המונית, מביטה במראה על השיער הקצוץ השחור שלי, מתחילה להתרגל למראה החדש, שומעת ברדיו על האבל הכבד שירד בעיר בעקבות לכתו בטרם עת של הכומר פרדריך בויישוב…