אחת מהעבודות שכתבתי בלימודי התואר השני בלימודי משפחה שינתה את חיי. המטלה היתה לכתוב עבודה על חוויה משפחתית אישית כלשהי, ולחקור אותה בצורה רצינית. החלק הראשון של העבודה כלל סיפור אישי שמתאר את איך שחווינו את המקרה, והחלק השני נועד לביצוע ניתוח מקצועי, מגובה במאמרים ובמחקרים, לפי הנושאים שעלו בחלק הראשון.
אני בחרתי לגעת בפרידה מאבא שלי. אחרי התלבטות רבה ואינסוף חששות ופחדים, החלטתי בכל זאת להיכנס פנימה. להתחקות אחר הרגעים, התחושות וההשפעות של החודשים הארוכים והמייסרים שעברנו בבית-החולים, ובעיקר בהוספיס.
את החלק הראשון של העבודה, כתבתי בכאב, ומבעד להרבה מאוד דמעות. כתבתי את הטקסט כאילו שאני נועצת שיושבת מול אשת המקצוע. ניסיתי לפרק את הדברים לפרטים כמה שיותר קטנים, ולהתייחס לכמה שיותר היבטים. זה היה משחרר, חשוב, ומזכך, אבל את השינוי האמיתי והמשמעותי יותר עשה לי דווקא החלק השני.
ניגשתי לספרייה, חיפשתי במאגרי מידע אינטרנטיים, ואפילו בדקתי מה יש לרשתות הספרים להציע. המטרה היתה לאתר כתיבה מקצועית שמדברת על הנושאים המרכזיים שעלו בחלק הראשון. בין כל ים החומרים חיכה לו הטקסט שהציל אותי. זה היה ספר שעוסק בטראומות.
כשהתחלתי לחפש, לא ידעתי בדיוק איזה חומר אני מחפשת. לא היה לי שמץ של מושג שמה שאני מרגישה וחווה קשור לטראומה. איכשהו מחומרים על פרידה ומוות, משהו הוביל למשהו, שלגמרי בטעות קישר אותי לכתיבה על טראומות. מאותו הרגע שהתחלתי לקרוא, הרגשתי בכל הגוף שלי שמשהו גדול ממש קורה ברגעים אלה.
כל בלוטות העניין נפתחו, כל הקשב הופנה לקריאה, ומשהו בלב הרגיש שהוא מצא מקום, שחתיכת הפאזל הגיעה למקום המרפא שלה. כל שורה, פיסקה ופרק, הכניסו את התחושות לסדר. זה הרגיש כאילו סוף-סוף הכאב מצליח שיראו אותו באופן מלא. לתחושות היתה כתובת, כותרת ושם. והידע הביא איתו גם את הפתרון.
זה בדיוק כמו להרגיש כאב פיזי כלשהו, להתרוצץ בין מיליון רופאים ובדיקות, כשאף אחד לא יודע להגיד מה יש לך, או חושב שהוא יודע, אבל זה לא באמת האבחון הנכון. כשמישהו או משהו בסופו של דבר מפגישים אותך עם הכותרת הנכונה, אתה מרגיש שניצלת. משהו מסתדר במקומו מבחינה רגשית רק מעצם ההכרה, ואתה גם יכול סוף-סוף להתחיל לעבוד עם זה, לטפל, לפתור, לתקן ולשפר.
מכאן מתחיל החלום שלי. החלום שלי מתחיל במטרה להנגיש את הידע האדיר שקשור לפרידות ולגירושין. בלחשוף ולהפיץ מידע מקצועי חשוב ומהותי, כדי שיגיע למי שצריך שהדברים יגיעו אליו. יש כל כך הרבה כתיבה שמדברת על אובדן, אשמה, דימוי עצמי, אגו, ריצוי, בלבול, פחדים, כעסים, משברים, אבדנות, התמודדות, תקווה, אהבה, הורות, תמיכה, תקשורת, גוף ונפש.
יש כל כך הרבה מידע מחקרי רציני שיכול וצריך להגיע לאנשים. גם למתגרשים ולקרוביהם, וגם לאנשי מקצוע סביבם- מורים ומורות, גננים וגננות, רופאים ורופאות, יועצים ויועצות, מאמנים ומאמנות, מטפלים ומטפלות וכו'. יש כל כך הרבה קהל שלא יודע בכלל שהוא לא יודע. שלא מבין בכלל איזה אוצר יקר וחשוב קיים עבורו.
החלום שלי הוא להנגיש את המידע הזה בצורה רחבה. הצורה הכי רחבה שאני יכולה לחשוב עליה היא ערוצי התקשורת. טלויזיה, רדיו, עיתונות. כל פורמט שיוכל לספר לאנשים שיש שם וכתובת למה שעובר עליהם, שהם נורמלים, שיש דרכים ופתרונות שיכולים להועיל להם. כל פורמט שיאפשר לי להביא את התכנים בפשטות, לראיין אנשי מקצוע עם ידע גבוה שנמצא לרוב רחוק מידי, ולענות על שאלות ספציפיות שמבקשות מענה והתייעצות ויכולות להעשיר עוד כל כך הרבה אנשים.
מכירים מישהי או מישהו שיכולים לעזור לי בעניין?
