המיניבוס הלבן נכנס למצפה רמון. אני מביטה מהחלון ובדמיוני מתגלגלים ברחוב גלגלי קוצים כמו במערבונים. אני נזכרת פתאום בסרט 'ביקור התזמורת' וחלק ממני מחפש את ששון גבאי בקיוסק של רונית אלקבץ.
מזג האוויר במצפה רמון קשוח: בקיץ חם מאוד ובחורף קר מאוד. מדברי. יום של אירוח במצפה רמון והיכרות עם עסקים מקומיים גרם לי להרגיש שגם האווירה מתנהגת כך. אולי ככה זה ביישוב שנראה שנשכח מאחור.
מצפה רמון צופה על נוף הקדומים מלא ההוד של המכתש, שממלא את הלב בהשתאות אל מול העוצמה של הטבע. בשונה עד מאוד מהשיטוט ברחובות שמעלה בי תחושה שהמדבר שואב אותי אליו, נוטע את הרגלים באדמה הקשה ולא מאפשר לנוע.
במדבר הזה, שאינו רק פיזי, פגשתי נשים שנאבקות לקיים את עצמן ואת משפחתן, נשים שהיומיום שלהן צחיח, ופגשתי גם נשים שמצמיחות פלאים במדבר, כאילו שהתנאים הקשים הם הדשן ליצירתיות ולתשוקה שלהן.
קחו למשל את בריטני. אשה צעירה בת 33, מצמיחה במצפה רמון בית אוכל טבעוני טעים ומסקרן. בריטני, שהגיעה לארץ כנערה עם אביה, שנישא לישראלית וגייר את המשפחה, גדלה כנערה תל אביבית לכל דבר ונישאה לאביאל, בן קהילת העבריים בדימונה. שם, בקרב הקהילה שלו, התוודעה לטבעונות ולאחר תקופת הסתגלות ארוכה ולא פשוטה לאורח החיים ולמטבח שלהם, קיבלה על עצמה פעם נוספת חוקים חדשים ועולם לא מוכר. בריטני אוהבת לבשל ויש בה סקרנות טבעית שדוחפת אותה לשאול שאלות, ללמוד ולהעמיק. כך קרה גם עם המטבח הטבעוני. לבריטני שני תארים מאוניברסיטת תל אביב ובהמשך למדה ב׳קורדון בלו׳. במטבח של בית המלון המקומי ׳הכינה׳ את שיעורי הבית, תוך שהיא מפתחת ומטמיעה לתוך התפריט (שכלל גם בשר על פי דרישות הקהל) מנות מותאמות לכל מגבלת מזון שהגיעה מהלקוחות. אני מתפעלת מהסקרנות ומהיצירתיות של בריטני, שהגעגוע לטעם הבשר יחד עם אורח החיים הטבעוני מובילים אותה לחקור ולחפש אפשרויות חדשות. היא מעידה על עצמה שעבורה כל יום הוא למידה. היא בודקת, מנסה ומדייקת ואת הצלחתה היא מודדת על פי הבעות הפנים של הלקוחות. אני מבינה למה היא מתכוונת, כי כשהיא מספרת לנו על האהבה שלה לאוכל, העיניים שלה נוצצות והחיוך שלה כובש את ליבי.
על המתפרה במצפה רמון שמענו לפני כעשור, כאשר עמדה בפני סגירה והעובדות, בסיוע ההסתדרות, הקימו קואופרטיב, קנו אותה והמשיכו לתפעל אותה. לפעמים, כשאין הרבה אפשרויות, מתגלים המשאבים הפנימיים ומתאפשרת תנועה חדשה. במשרד הצנוע תלוי לוח גדול ועליו כל הכתבות שסיקרו את המהלך הנועז ומעורר ההשראה מאז. בביקור הזה לא הצלחתי להרגיש משהו מהרוח ההיא של התקווה. בהאנגר מיושן, שאין בו חימום בחורף וקירור בקיץ, רוכנות הנשים על מכונות התפירה התעשייתיות, תופרות מדים לצבא ונראות שקועות במאמץ לעבור עוד יום בעבודה השוחקת בשכר המינימום. הן כבר לא המעסיקות של עצמן, זה לא צלח. היום המעסיק שלהן הוא הממשלה, ואין צורך לנחש מה זה אומר.
בחדר לא גדול מעל המתפרה נמצאת המתפרה של מיכל קפלוטו. תל אביבית לשעבר, מעצבת תלבושות במקצועה, שהגיעה למדבר למצוא קצת שקט לנפשה ולהתנתק מהמרוץ בעיר הגדולה. עיצוב תלבושות מאופיין בהיותו מותאם לתפקיד מסויים ולאדם שמגלם אותו. כשמיכל תופרת ללקוחה, היא מביאה את הגישה הזו לתהליך העבודה והתפירה שלה אישית ומותאמת ללקוחה. ככל שהרחיבה מיכל את מגוון המוצרים שתפרה, זרמה אליה יותר עבודה. אחר כך התחילה ללמד במקביל תפירה, והיום היא מעבירה סדנאות בהן היא מנחילה את חדוות היצירה בבד. המתפרה של מיכל היא מקום מלא השראה וחמימות שגורמת לתל אביבית בנפש שאני להרהר באפשרות לעבור לכאן.
חנה רדו אוהבת את המדבר בכלל ואת מצפה רמון בפרט. היא אשת חזון בעלת אג׳נדה חברתית ברורה, שפועלת על סמך תחושות הבטן שלה ביעילות ובנחישות. משימת החיים שלה היא לדאוג לאנשים ה׳רגילים׳: אלה שאינם משפחות חד הוריות, בעלי מגבלות שונות או אחרים שלמענם מוקמות עמותות. היא יזמית נחושה שמקימה עסקים חברתיים בפריפריה במטרה להגדיל את היקף התעסוקה המקומית, ליצור מעורבות בקהילה ולהסתמך על כלכלה מקומית מקיימת, שהיא דרך נוספת להרחיב את היקף התעסוקה המקומית.
במצפה רמון הקימה יחד עם מיכל רומי לפני 4 שנים את מקאן ואלי, סניף של משרד הפרסום מקאן אריקסון התל אביבי. את מיכל אני מכירה מימיה בתל אביב, עת היו בנותינו חברות, ואני זוכרת את הניצוץ בעיניים של מיכל, מצפאית במקור, כשהרעיון החל לקרום עור וגידים. פייסבוק איפשר לי לעקוב בהשתאות אחר התפתחות המיזם והיום מועסקים בו 50 עובדות ועובדים במשכורות דומות למקביליהם במרכז, וביחד הם מספקים שירותי פרסום במדיות השונות ברמה גבוהה לפחות כמו עמיתיהם במרכז. חלק בלתי נפרד מפעילות המשרד הוא תרומה לקהילה בתחום ההתמחות שלהם – פרסום ומדיה, ומושקעות בזה מאות שעות עבודה בחודש.
לפני חודשיים פתחה חנה את מדבר תשעשרה, מתחם עבודה נשי שמספק שירות מיקור חוץ בתחומי הדיגיטל, הטלמרקטינג, שירות לקוחות ושירותי משרד מרחוק. במדבר תשעשרה תנאי העבודה מתאימים את עצמם לצרכים של העובדות: השעות והיקף המשרה גמישים, השכר הבסיסי גבוה משכר המינימום, 20% מהזמן מוקדש ללמידה ולהדרכה והרווחים מתחלקים בין העובדים, הקהילה ופיתוח העסק.
את הביקור כולו יזמה, אירגנה למופת ואירחה אותנו בלב פתוח אירוס חיון, בלוגרית סלונה, מובילת סיורי צילום במדבר והרבליסטית קלינית, תושבת מצפה רמון בתשע השנים האחרונות. אירוס, אשת אשכולות רבת פעלים (תיכנסו ללינקים כאן. תודו לי אחר כך) הכינה לנו את ׳מסיבת התה של אירוס׳ – שולחן ערוך בכלי חרסינה מרהיבים ביופיים וקומקומים עם חליטות תה מחממות גוף, לב ונפש בקור המדברי. אירוס מלמדת איך להזין את הגוף ואת הנפש. סיורי הצילום בנוף של מכתש רמון ממלאים את הנפש בהשתאות ומחברות אותה לטבע קדמון ורב הוד. כהרבליסטית קלינית שמטפלת באמצעות צמחי מרפא היא מנגישה לכל אחת ואחד את הידע של השימוש הביתי המרפא בצמחים שכולנו מכירים. הידע הזה, יחד עם המוצרים הקוסמטיים והטיפוליים שהיא מפתחת מצמחי המרפא, מזינים את הגוף ומיטיבים איתו.
אירוס, שאי ברכה על החלון שפתחת לי אל המדבר ואל מצפה רמון. בשבילי זו היתה חוויה מלאת רגשות מעורבים ומעוררת תקווה למרות הכל.
הרבה אומץ, נחישות ומסירות דרושים כדי להפיח חיים בחזון, ועל אחת כמה וכמה בסביבה קשוחה וצחיחה כמו מצפה רמון. הנשים שפגשתי יצרו, כל אחת בדרכה, את האפשרות לממש את התשוקה והחלום שלהן ולבנות נווה מדבר אישי. חזרתי הביתה בהרגשה של התרוממות נפש, כמו שמרגישים אחרי שמזינים צורך עמוק. החברה הנשית שבה הייתי מוקפת, חוויית החברותא המופלאה שיצאה מהוירטואלי אל העולם האמיתי שימשה כמיכל לחוויות המעורבות של היום הזה, והביאה איתה קירבה בלתי צפויה, שיחות וצחוק מתפרץ.
רוצה למצוא את החלום שלך? וגם לחיות אותו? אני מזמינה אותך להיות איתי בקשר
