אחרי שש בערב… היא שולחת הודעה: היי רוני, מתעניינת בעיסוי, מתי אתה פנוי לשוחח? אני עונה שעכשיו אני פנוי והיא מבקשת כמה דקות להתארגן על פרטיות. כשהיא מתקשרת היא מסבירה שהיא בדיוק יצאה ממקום העבודה ונכנסה לאוטו כדי לדבר איתי. "שש וחצי ואת בעבודה? יום ארוך", אני מחייך. היא עונה בטון מחויך אבל גם עייף שיום יומיים בשבוע היא עובדת עד מאוחר. גם כי העבודה תובענית וגם כי היא והוא מחלקים ביניהם את האחריות על ענייני הבית והילדים לפי ימים. יומיים הוא, יומיים היא, ומשתדלים אם זה מצליח עוד יום אחד לפחות להיות שניהם בבית בערב. "אז אתה מבין" היא אומרת לי, "יוצא שיש לי שני ימים 'חופשיים' מענייני הבית, לרוב לצורכי עבודה אבל זה גם הזמן היחיד שלי לעצמי. ובגלל זה אני עכשיו מדברת איתך"…
אני בהחלט מבין. גם את ה"מכניקה" של הדברים אבל גם את המשמעות מאחורי מה שהיא אומרת. מירוץ החיים, סטרס, ילדים, עבודה, זוגיות, בית ספר, יום הורים, מפגש משפחתי, לרוץ לקנות משהו, ללכת לרופא… לא חסר לחץ מסביב, שלא לדבר על התקשורת המתמדת בטלפונים + ווטסאפ. היכולת לשריין זמן לעצמך מצטמצמת למינימום. לפעמים התירוץ היחיד לזמן חופשי מדיווחים ועדכונים הוא… העבודה.
"אז קודם כל תגיד לי בבקשה שאתה פנוי ביום ____ השבוע סביב 18-19…"
"בואי נראה… … כן, אני פנוי"
"יופי, תשריין לי בבקשה. תראה, קראתי כבר הכל באתר שלך, כך שאין לי ממש שאלות, הבנתי בדיוק מה הולך לקרות בטיפול וזה מתאים לי מאוד. אבל יש לי בכל זאת צורך לדעת שזה נשאר דיסקרטי. כמו שאתה מבין אני לא מעדכנת בבית…"
"אני אגיד לך ככה: הרבה לפני שאני יודע להיות מעסה טוב, ולענג אותך, ולדאוג לאווירה נעימה וחדר מחומם, אני צריך לדעת להיות דיסקרטי ולשמור עלייך ועל הפרטיות שלך. בלי זה אפשר לסגור את העסק וללכת הביתה… אגב, אלה לא סתם מילים שנזרקות באוויר כדי לרצות אותך, אני ממש חתום על טופס העיסוי שלך, בו רשומה התחייבות שלי לשמור על פרטיותך ועל סודיות הפרטים שמסרת לי."
"אין בעיה, תראה, כבר עשיתי את ה"מחקר" שלי ואחרי שקראתי באתר שלך ורחרחתי קצת מסביב הבנתי שאפשר לסמוך עליך אבל היה חשוב לי לשמוע את זה ממך בגוף ראשון. אז קבענו. יש משהו שאני צריכה להביא? משהו שאני צריכה לדעת?"
"את לא צריכה להביא כלום חוץ מאת עצמך. אם את מגיעה ישר מהעבודה את יכולה בכיף להתקלח פה במקלחת המפנקת, ויש את כל מה שצריך כאן."
"מעולה. נשמע טוב. חכה שנייה רוני". אני שומע את רחש המנוע משתתק וצליל מפתחות. "מלא בבקשה" היא אומרת, כנראה למתדלק. וכעבור רגע היא שוב איתי, מדברת קצת יותר בשקט: "אני בתחנת דלק. תראה מה זה, תכף שבע בערב, כולם עייפים סחוטים מסביב, אני גם בטח נראית ככה אבל מבפנים אני דווקא מתרגשת ומלאה ציפייה"
"בגלל העיסוי הארוטי שמחכה לך עוד יומיים?" אני מחייך
"ברור… אבל לא רק. בוא נאמר שבשנה האחרונה כבר עשיתי כל מיני דברים מעניינים. עזוב… נראה לי שתהיה לנו שיחה מעניינת כשאגיע אלייך… זה כבר לארבע עיניים."
"מבין אותך לגמרי"
"אני יודעת, קלטתי אותך. תיכף אני יוצאת מהתחנת דלק וממשיכה הביתה. אתה ואני ניפגש עוד יומיים… והם, כל האנשים מסביב, מסתכלים עליי ולא יודעים כלום."
"כי זה לגמרי שלך, וזה בסדר גמור", אני מסכם.
"ב-ד-י-ו-ק! זה הכי שלי. טוב. הנה הוא סיים למלא לי. תסמס לי את הכתובת… נפגש"
