החומר הפשוט והזמין מניע אותי ליצור, הטקסטים פורטים על נימי הרגש כנקודת מוצא לרישום,
ההחלטה על הדימויים ואופן ציורם נובעת מתוך הקשר שאני מוצאת למצע הטקסטואלי. זהו קשר קונספטואלי ורגשי גם יחד.
ספרים מהמאה הקודמת שהודפסו על גבי סוגי נייר שונים ובטכניקות דפוס שונות. אלו ספרים בעברית: אטלסים, אגרונומיה, שירה, היסטוריה, ביולוגיה, פרוזה ועוד. חלק מהספרים מספרים את סיפורו של העם היהודי לצד סיפורים אישיים של משפחות.
אני נתקלת רבות בערמות עזובות של מגירות עץ ובתוכן ספרים וחוברות. ספרי חול שאין להם דורש, דינם גריסה ולא חלים עליהם דיני הגניזה. הם מושכים אותי ומובילים אותי למוטיב הציור ובאותו זמן עומדים בפני עצמם כחומר בעבודה.
מבחינתי זו התחברות לחומריות הפשוטה וזהו גם נסיון ליצור מעין גניזת ספרי חול, כאשר מצע הציור משמש לי מקלט לקיומם ועושרם של הדפים.
הטקסט המכיל בתוכו את התרבות הופך להיות הרקע לרישום והתוכן המקורי מתעורר לחיים חדשים ומקיים דו שיח עם הרישום שמעליו. נוצר רובד חדש של משמעויות וקונטקסט חדש ובעוד הספרים ממשיכים לשאת את ההיסטוריה שלהם ולהתקיים דרך היצירה.
מתוך הערכה וכבוד למילים של פעם על גבי הדפים שננטשו, אני שואפת להחזיר את הקדושה של ארון הספרים במובן היומיומי וגם זה היהודי למרכז הבית , הפעם הוא עטוף ביצירת אומנות.