http://https://www.youtube.com/watch?v=Te6j1z_-BPk
הם עלו לאט לאט נתמכים ע"י הנכדים . ושם על הבמה הגדולה בקול רגוע , שליו הקריאו מהדף (כאילו זה לא הם) את המסע לארץ, דרך המחנות …
טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ד . מנסה לעכל על מה חשבתי באותו הרגע .. כנראה על כלום … בעיקר בכיתי …
עמדו מולי אנשים מבוגרים , גיבורים של ממש , אנשים שבזכותם אני כאן .
והדבר היחידי שיכולתי לחשוב עליו במהלך כל הטקס זה "הכול יחסי בחיים …"
נכון לא תמיד קל ולא תמיד כיף ולפעמים נמאס ובא לעזוב הכול …. אבל רגע תראו אותם ! הם מחייכים , הם המשיכו הלאה עם כל הקושי.
מה שלא הורג אותנו מחשל אותנו ?!