היתה לי עט והדיו בו יבשה, התייבש המוח, נגמרה גם הכתיבה,
היתה לי יכולת לכתוב שירה, לבטא בחום לבטא אהבה,
והנה הכל נפסק בשניה, העט שהיתה לי, פשוט התייבשה.
על מה לכתוב? תמיד עלתה במוח זו השאלה,
ללא רגע חזרה זו שאלה, שלרוב היתה ממש ללא תשובה,
והאם בכלל כתיבה משפיע? הם לשנות היא בכלל יכולה?
האם הרעב לכתוב, האם גם הוא בעצם לא אשליה?
והמוח המשיך, וממשיך למרות הכל ,
לשאול שאלות ללא הפסקה,
הכיצד אפשר לכתוב, בכלל על אהבה על שלווה?
בעולם בו מידי יום גובר אצל רבים הרעב,
רעב לאוכל, רעב לשלווה, רעב לשלום, רעב לאהבה,
לא רעב, לתרבות עשירים, עם פסלי יוקרה,
ציורים איכותיים, במחיר של דיור, או עלות של הקמת שכונה,
או אולי אפילו רעב לשירה, על עולם בו כולם,
רוצים לחיות ולאפשר זאת גם לכולם.