איפה אני?
חשה את התמיכה של המזרן בגבי ואת הליטוף של השמיכה שעוטפת אותי כמו לחמנייה חמימה .. כנראה שהתעוררתי משינה.
אחרי שנת לילה? או אולי אחרי הצהריים?
אני מזהה שאני ערה אבל המוח שלי עוד ישן. מתאמץ לאסוף נתונים. לא מצליח לזהות את הסיטואציה.
אז איפה אני?
אט אט זוחלת למוחי ההבנה -אני בחדר השינה הכחול, בקומה השנייה, עם החלון שמעוטר בווילון התחרה הלבן ומשקיף לגינה, בבית שלי במרילנד! חיוך ממלא את ליבי.
אני פוקחת את עיני ובשנייה הראשונה מזהה את וילון התחרה הלבן המוכר, אבל ממש באותו שבריר שנייה גם מזהה שזה לא החלון שציפיתי לראות. אני בחדר השינה ביחידת הדיור הקטנה שלי בזיכרון. אני מרגישה את התנועה הזו בבטן כמו כשהמעלית יורדת. האנרגיה שלי צונחת מעט.
איך טעיתי ככה בזיהוי? התחושה הייתה כל כך אמתית. ומה זה אומר?
הבית כבר לא שלי 5 שנים. אני מתגעגעת אליו, ואל הנוף שהשקיף אל הגינה. אל תחושת הביטחון שהעניק לי. אל תחושת הרחבות והיופי, אל האנרגיה החיובית שהייתה בו ושהזמינה אותי להיות בעלת הבית שלו..
יכולתי להשקיף בלי סוף מחלון חדר השינה אל הגינה ולהתהפנט מול הצבעים הסגולים וורודים של שיחי ההידרניה, שנראו כאילו מישהו האכיל אותם בשמרים.. משנה לשנה הם תפחו יותר ויותר ומכסת התפרחת שלהם עלתה על גדותיה.
מלאת הודיה על גן העדן הקטן הפרטי שזכיתי לו, עם צפרים מכל צבעי הקשת שהיו מבקרות בו בעונות השונות: הקרדינל האדום, והציפורת הכחלחלת, ששכחתי את שמה, היו מגיעים לבקר את עץ הווג'ווד הלבן שיפעת פריחתו באביב הייתה כמו כלה תחת חופתה.
גן עדן לא רק של צפרים, גם של סנאים ,ארנבים וצ'יפמאנקס קטנטנים.. ולפעמים, בשקט ובזהירות, היה מגיע גם במבי לפאתי הגינה מהצד הצפוני.
הגינה גדלה פרא, נתונה לחסדי שמיים, ורק פעמיים בשנה זכתה לטיפול מקצועי:
פעם אחת באביב, אז היה מגיע פטריציו וגוזם, אוסף את כל ענפים שנשברו ונפלו בסערות החורף, מעמיק את שבילי השוחות, קוצץ את הדשא שגדל פרא, ועושה לו ממש "מניקור", וכשהלך הייתי מביטה בה בגינה שלי, ומרגישה כאילו אני זו שטיפלו בה. כמו אחרי מסג' וטיפוח. לא יכולתי להתיק את עיני מהיופי שלה. ופעם שניה בסתיו, כשהיו נערמים בה עלים צהובים ואדומים וחומים וכתומים של השלכת , עד לגובה של מטר! ואז היה מגיע שוב פטריציו עם מכונת "שואב עלים" ענקית וחושף את הדשא שהסתתר תחת מעטה עלי הזהב..
זה היה חלק מהנוף שלי במשך 9 שנים. זו הייתה זכות גדולה להרגיש מחבקת על ידי היופי הזה ולפקוח אליו כל בקר את עיני.. ואני מתגעגעת.