הוצאת ידיעות ספרים 2014, 284 עמ'.
תרגום מאנגלית: שרון פרמינגר
קיידנס סינקלר איסטמן, גיבורת הספר היא בת למשפחת סינקלר, משפחת סינקלר היא משפחה נהדרת: עשירים, ספורטאים, גבוהים, מצליחים ויפים.הוריה של קיידנס גרושים והיא חיה עם אמה שמגדלת ומאלפת כלבים בוורמונט, ביחד עם שלושה מכלבי הבית.
כל קיץ כולם מבלים באי ששייך למשפחה, למעשה לסבא של קיידנס. יחד איתה ועם אמה מגיעות אל האי שתי אחיותיה של אמה וילדיהם, הסב כמובן ועוד ילד חצי אנדיאני אחיין של הבעל השני של אחת הדודות. הסב בנה לכל אחת מבנותיו בית באי. כל בית בגודל אחר ובצורה ועיצוב שונים. מזח, סירות, משרתים וחופים, עץ אחד גדול ששתלה סבתה ועליו נדנדה עם צמיג גומי גדול, האי מספק בילויים למכביר לילדי המשפחה, משפחה עשירה שלא חסרה דבר, אלא שקיץ אחד קיידנס אינה מורשית לבקר באי ונשלחת לטייל ברומא עם אביה.
קיידנס אינה במיטבה, היא מסוחררת ומקיאה ולוקחת כדורים כדי לאזן את בריאותה. רוב הספר לא ברור מה היא מחלתה ואני לתומי ייחסתי אותה לגירושים שעברו הוריה.
בקיץ שלאחר מכן, אמה של קיידנס מסכימה שהיא תבלה את המחצית הראשונה של הקיץ באי ואנחנו הקוראים מבלים ביחד איתה צעד בצעד, אבל הפעם השהייה באי אינה רק בילוי. הסב הוא פטריארך מתנשא שנוהג בבנותיו הפרד ומשול לפי גסות ליבו באותו הרגע, הבית הגדול בו הוא חי לבדו מאז מות הסבתא שופץ לבית מודרני וקר בו אין כל זכר לסבתה האהובה ובני הדודים? קיידנס מרגישה כבר פחות שייכת אליהם. זה חורה לה מאד.
לפי התאור שלי כאן, יכולתם לחשוב שמדובר ברומן לבני הנעורים, אך לא. לדעתי, זהו מותחן פסיכולוגי מהסוג הטוב יותר. אמנם שפת הכתיבה שלו קצת ילדותית, אך בהתחשב בכך שהסיפור מסופר לנו ע"י נערה בת 15, זה מובן ביותר ולא הפריע לקריאה שלי. אני לא יכולתי להניח אותו מהיד וחזרתי אליו בכל רגע פנוי עד שבשלב מסויים הייתי חייבת לקרוא עד הסוף עד שאבין את כל הקצוות והספר הזה סוגר את כל הקצוות. בהחלט סוגר.
