לפני שנה היום יום שני בשבוע , 20-8-2012, קמתי בביתי בטרזנה ,לוס אנגלס לבדי, הבנים אחד במישיגין השני ירדן בדירה שלו בלוס אנגלס, אליה הוא עבר 5 ימים לפני כן, ההולנדי באטלנטה ואני ביום עבודה במשרדי לכאורה שגרתי .
עיצבתי סט מצעי תינוקות לאיזה נסיכה שעומדת להוולד בניו יורק . בארבע ,היה לי מפגש עם שתי ברוקריות בענין מכירת הבית ,שכבר אז היה גדול מדי בשבילי.
התיישבתי ליד שולחן המטבח ממולן ודברנו על המכירה עוד דברנו על המכירה הקודמת של בית אחר שלי שהיתה מאד מוצלחת בשנת 2006 עקב נסיון החזרה שלי לארץ אז ,עם הבנים : מקליפורניה לבית ספר קלעי בגבעתיים ממש לא היה מוצלח. אבל זאת שוב אופרה אחרת נאוה!!!
בכל אופן, אנחנו שותות תה ומדברות על המכירה ובום !!!טראח !!!!אני מתעלפת להם בכיסא ממולן , בסימן שאלה. אני מקבלת התקפת אפלפסיה ראשונה בחיי. מלווה בכמה אחריהן. הן תיארו לי את ההתקפות כמשהו מפחיד .
הן קוראות לאמבולנס מיד ואני מופנת לבית חולים בטרזנה .
עוברת מיד הרדמה שנקראת באנגלית induce coma מה אומר לכם ,לא נעים.
בנתיים, ההולנדי מחפש אותי אני לא זמינה , וגם הבטריה שלי שבקה. אני לא בבית , וכשהוא ראה שאני לא העלתי סטסוס בפייסבוק ,או תמונה באינסטה . הוא ידע שמשהו רע קרה. כמה עליבות יש בי אה? באם אני לא שם משמע אני לא קיים… משהו כזה…
מצלצל לירדן ,שבדיוק מבלה עם חבריו וההולנדי מה זה לא מעניין אותו עם החפירות יתר שלו. וממש לא מאמין שקרה לאמא שלו איזה שהוא משהו!!! שבשבילו הוא יפסיק לבלות עם חברים? נו באמת אלברט תרגע ,אמא שלי בודאי בסרט עם חברה. אבל ההולנדי מכיר אותי טוב טוב, שום סרט שום בטיח .
שימו לב , בנתיים בבית חולים טרזנה. אין לאף אחד מושג איך להתקשר למישהו משהמשפחה. אומנם יש לי את מספר הטלפון של אלבט על מצג הטלפון כמספר למקרה חרום אבל הטלפון לא מצוי אצלהם.
הברקורית שלי רנה , מגלה תושיה ומשיגה את אלברט בפייסבוק ומשם התחיל מחול השדיים שלו. המסכן סגר על טיסה על הבוקר לקליפורניה , צלצל לירדן באמצע המסיבה והודיע לו שאמא שלו בבית חולים. ירדן מבוהל ,נהג לבית חולים בבכי . הגיע לשם, פגש ברופאים. וחטף שוק. הוא לא יכל לראות אותי כי אני כבר חולמת שינת חולים בקומה.
הדבר הכי מכעיס אותי שקרה אותו ערב, זאת העובדה שה"לשעבר" שלי שגר 20 דקות מבית החולים לא בא להיות עם הבן שלו ,בשביל הבן שלו. חתיכת חרא מהלך. מה הוא אומר לו שההוא בוכה לו בטלפון שאמא בקומה "ירדן באם יש מישהו שיכולה להתגבר על זה זאת אמא שלך" ואהו איך אני שמחה שאני גרושה ממנו. מרחמת על בני שיש להם אבא חרא כזה. ובמקרה שלי הבנים שלי מאומצים . אז כן, היה יכול להיות להם אבא אחר… טוב נעזוב את השלילי.
להמשך הסיפור . אלברט הגיע למחרת , חברות הגיעו לבית החולים ירדן בני היה שם. גילו את הגידול . גודל 3.8 סמ דיי גדול.
כשאני מתעוררת ביום רביעי , יומיים אחרי ,אלברט מספר לי שיש לי גידול. אני לא קולטת ממש במה מדובר אז מה עם יש לי גידול אני צריכה לנסוע לאמסטרדם. ממשיכה בשלי ,"אני נוסעת לאמסטרדם." הוא בעדינות מסביר לי "נאוה את לא נוסעת לשום מקום. את עוברת ניתוח מח בלוס אנגלס."
ומשם המשכנו לדרך שנראתה לי שלא נגמרת עד לניתוח. על ידי מנתח על בבית חולים, סיידר סייני קייט בלאק , מלאך בשחור שחברתי היקרה ריקי שידכה לי. ודר פיירר אישר לאחי שהגיע אליו עם השקופיות.
"סידורים" לפני הניתוח היו מפחידים למדי. כולל חלוקת התכשיטים שלי לפי שמות במידה ואמות. כולל לקבוע מי אחראי לגופתי במידה ואני צמח. נעים זה לא היה.
הכרתי דרך אינסטה ישראל , שהיו סופר נחמדים אלי ויצאו בבקשה לתפילה לרפואתי , בחורה בשם שמית קפלן ,האור של חיי אז, שגם היא עברה את אותו הניתוח ובילינו שעות בטלפון בחיבור שלא יגמר לעולם. עזרה לי עודדה החמודה. מודה לה. בכל ליבי.
בבוקר הניתוח אחי שי הגיע מתל אביב ישר לבית חולים, המסכן. אחרי 15 שעות טיסה לחכות בחוץ. עייף ורצוץ.
הניתוח היה בן 4 שעות ,לפני הניתוח בהכנות לו, מה זה בכיתי מה זה יללתי , אבל עדיין ביקשתי מאלברט לצלם אותי לפייסבוק. שרוטה או לא? אמרתי נו באם אני מתה אני מתה מחייכת. אבל איזה מתה, אין להם כזה מזל להפטר ממני. הכל עבר בשלום ואני יצאתי מבית חולים לדרך חדשה ,36 שעות אחר כך. נס רפואי אכן הייתי והאופטמיות היא התרופה הכי שווה.
אני נשארת פה לחפור לכם לעוד המון שנים. מבטיחה. הרי היום אני רק בת שנה.
כל מי שצריך עזרה בנושא מוזמן לפנות אלי בפרטי אני אשמח לעזור .
A year a go , today I have found out I have a brain tumor. In fact I was under induce coma for 36 hours . Followed by a brain surgery . I am thankful I am still on earth living . Thank you all
For all your help on a very dark days of my life
