דברים שלמדתי ביום הראשון שלי כניו יורקרית מתחילה –
1. קר פה. כן, עוד לא ממש חורף, עוד לא ירדו פה מתחת לאפס, ויש עוד קצת שמש באופק. אבל בגדול, קר פה. ולא משנה שנהג המונית מספר לך שזה לא קור אמיתי, שהקור האמיתי עוד לפנייך. לא משנה שהניו יורקריות מסתובבות פה בטייצים דקיקים או בחצאיות קצרצרות. לי קר. וגם לנעם. לאבא של נעם קצת פחות, אבל אני כבר רגילה, אף פעם לא קר לו באמת.
2. קומה 19 זה לא כזה גבוה. פחדתי, לחצתי, הלחצתי, תבעתי. אבל בסוף השד לא כזה נורא. כן, זה קצת מוזר שאי אפשר ממש לפתוח את החלון עד הסוף. זה ממש מוזר שצריך משקפיים כדי לראות את המכוניות שם למטה. וזה הכי מוזר שכשיורדים במעלית למטה נסתמות האוזניים. אבל זה רק קומה 19, מזה עוד אפשר לעלות.
3. כל הניו יורקרים (וגם הילדים שלהם) בדיאטה. אחרת אין דרך להסביר את העובדה שבילינו שעה וחצי בסופר בניסיון לאתר גבינה/יוגורט/מעדן בעלי יותר מ-2% שומן. אין, פשוט אין חיה כזו. זה לא בשבילי או בשביל האבא של נעם, חלילה. אלא בשביל נעם. ומה לעשות שנעם צריך קצת להשמין. ככה זה עם ילדים. אבל באמריקה, סליחה, בניו יורק, לא שמעו על חיה כזו. וגם המעדנים של הילדים דיאטטיים. כן, אפילו "הגמדים" בדיאטה. ככה זה במנהטן.
4. עם או בלי קשר לדיאטה, בלתי אפשרי לעשות פה קניות בסופר. עמדנו שנינו המומים מול מדפים אינסופיים של מוצרים, מכל המינים ומכל הסוגים, מכל הצבעים ומכל הזנים, ופשוט לא הצלחנו לבחור. לחם לבן פרוס דק. לחם לבן פרוס עבה, עם ציפוי פריך. לחם כהה עם ציפוי לבן דק. או רך. או מפוספס. או וואטאבר. בסוף לא קנינו לחם.
5. יש פה מאות חנויות, אלפים, אבל הכל קונים באינטרנט. כי זה יותר נוח. יותר נוח ויותר זול. ואולי כי לאף אחד אין באמת כח ללכת לשופינג בקור הזה.
6. כולם פה נורא נחמדים, אבל מדברים מהר מדי. ייקח לי עוד לא מעט זמן עד שאכנס לקצב שלהם. בתור לקפה הייתי צריכה לבקש מהבחור הנחמד בדלפק שיחזור על המחיר שלוש פעמים עד שהבנתי את המשפט הסופר מורכב "3.99 please, ma'am".
7. בנים סובלים מג'ט לג יותר מבנות. וזה מוכח מדעית. אחרת אין דרך להסביר את העובדה שהשעה 12:00 בצהריים, והבנים ישנים כבר שעתיים, בעוד אני עירנית כמו שור ומחכה לרגע שיקומו כדי שנוכל ללכת לגלות את העיר (ואז ליפול מעייפות ב16:00 כמובן).
8. והכי הכי חשוב – נורא מגניב פה, ואני כבר מתה להתחיל את חיינו החדשים בתור ניו יורקרים מתחילים. אז יאללה, שיקומו כבר!
