מי קרא לזה חופש?
החופש הגדול, הוא חופש ממסגרת החינוך הפורמלית של בית הספר. לא רק שאיננו בחופש ממאמץ החינוך אנחנו אחראים עליו יותר שעות ביום.
החוויה שלי, בכל השנים שאני אמא לארבעת ילדיי היא השיחה הראשונה בפתיחת החופש הגדול.
חובבת מושבעת של טבלאות, תמיד אני מופיעה לשיחה הזו עם טבלה.
בטבלה הזו יש את רשימת המטלות של כל ילד לכל יום.
על מנת לא לגרום למצוקה או קושי גדול, אני לא בוחרת עבורם את המשימה אלא נותת להם לבחור מתוך "בנק משימות" שהכנתי מראש.
בבנק המשימות כדאי לרשום משימות ממגוון רחב של שותפויות: גם בהיבט של לקיחת אחריות על הסביבה שבה אנחנו חיים (שטיפת כלים, סדר ונקיון בחדר, כיסוח הדשא וכדומה) לקיחת אחריות על האנשים שסביבינו (שעת סיפור לאח הקטן, עזרה בהכנה לכיתה א לאחות ועוד) ולקיחת אחריות על עצמי (קריאת ספר, שעת תרגול נגינה, דפי תרגול בחשבון\אנגלית\מדעים וכדומה).
מקבץ מגוון של משימות כאלו תאפשר לילדים גם להיות שותף פעיל בניהול הבית, גם יעצים את הילד שהוא עושה ותורם וגם יעצים את האחרים שלו שקיבלו ממנו את העזרה.
ילד שרק מקבל לא יגדל להיות אזרח תורם, הוא יגדל להיות פרזיט, ואנחנו לא מגדלים פרזיטים, גם לא בחופש הגדול.
תכנית שבועית עד סוף החופשה תדגיש כמה דברים טובים הם מקבלים מכם וכמה מעט הם נותנים בתמורה.
למרות שהשיחות הללו לא תמיד מתחילות באימוץ (בעיקר בקרב מתבגרים) הן תמיד נגמרות בשעה של שקט בבית, משחק קופסא בין החרים, שעת סיפור או כיסוח הדשא.
חופש ממערכת החינוך, לא מהחינוך.
שיהיה קיץ מהנה ופורה.
