בשבוע שעבר היה לי הכבוד להתארח בהקרנה מוקדמת של הסדרה "החרדיות" של אמנון לוי (ימי שני ערוץ 10 ) באמצעות קהילת "סלונה".
אתחיל מהסוף: 45 הדקות בהן צפיתי בפרק הראשון עברו מהר מאוד. הסתקרנתי מההצצה לעולם שבדרך כלל זר לי. שתיתי בצמא את הממצאים של לוי ואת דבריו אחר-כך בסוף ההקרנה, כשסיפר לשירה מרגלית אודות תהליך הפקת הסדרה.
אז מה בכל זאת קצת השאיר אותי עם שאלות וספקות ,אם הפרק היה כה מרתק ועשוי לעילא מבחינת מקצועית?
צילום: נטע דורון
החרדיות – האמנם יישברו שתיקה?
לוי ביצע עבודה מעמיקה שארכה שנה עם צוות מסור (יצויין שהתחקירנית בסדרה חרדית). כקונספט של הסדרה לוי יוצא בהצהרה שמתחת לפני השטח, למרות שנהוג לראות בנשים אלה ככנועות, ובכן…השטח גועש. זו רק שאלה של זמן ,לדבריו, עד שהחרדיות "ישברו שתיקה".
לדוגמא, מביא לוי את סיפורה של דיצה, בלנית ותיקה במאה שערים שמייצגת את החרדית העובדת בתוך הקהילה, ה"אולד סקול" של החברה החרדית,תרצו. מנגד, הוא מציג בעלת משרד רואי החשבון, חרדית "מודרנית", צעירה נמרצת, חובשת פאה עדכנית, החולשת על משרד שלם של נשים חרדיות והעושה חייל בעסקים ומרצה בפני גברים (עם פתרון יצירתי כדי לא לעבור על ההלכה, תראו בעצמכם איך).
לדבריו, הניגוד הזה, וההתפתחות של הנשים כמפרנסות, משכילות, דעתניות, מוביל למעשה למרוץ התנגשות בלתי נמנע עם הפטריאכליות השמרנית בחברה החרדית.
השאלה שלי – האם באמת משהו יתפרץ אם הכל ממילא עובד היטב כבר מזה שנים? דיצה היא בשולי הדור החרדי, כי קם מזמן דור חדש של נשים חרדיות וכלום לא התפרץ.
ואולי הן כלל לא רוצות שום התפרצות, מהפכה או שינוי. הן פשוט זיקית וידעו להתאים בחוכמה בין המציאות המודרנית לבין הצורך השמרני שמכתיבה הדת. אולי הרצון לתת כותרת לדברים, שמתחת לפני השטח "מתרחשת מהפכה" ו"סוף השתיקה הזו להישבר", היא רק ראייה חילונית ותו לא?
לוי מעניק לצופה הצצה לסצינות מרתקות ומכניס אותו לסיטואציות מעניינות ובכך הוא אשף (השיחות עם דיצה הבלנית שהיא חתיכת דמות, החינוך המיני שעוברת כלה לפני חופתה אצל רבנית, ויכוח בין שתי נשים אודות פאה או שביס ועוד) אך הבעיה, לטעמי, היא שלעיתים הוא חוטא בכך שהוא מביע דיעה שיפוטית אודות הסיטואציה ונכנס לאיזור לא לו.
העריכה המגמתית והאמירה העדינה בסאב טקסט מה דעתו על אותה סיטואציה מייצרת מניפולציה ומשפיע על דעת הצופה, ובכך לדעתי יש קצת טעם לפגם, כאשר הוא טוען לסדרה דקומנטרית (או לפחות תחקירית) שעה שזו למעשה סדרה אודות חרדיות עם פרשנות חילונית לדברים.
חרדיות , חילוניות ואושר
בנימה אישית אספר שהגעתי להקרנה עם חברה חרדית. היא הייתה בין החרדיות הבודדות באולם (נדמה לי שהתחקירנית של לוי הייתה החרדית השנייה). יחד איתה נעתי בחוסר נוחות מסויימת על המושב בחלק מהסצינות שהציגו את הסיטואציות בחיי נשים חרדיות כמגוחכות. הצחוקים באולם העידו על כך. או מנגד, הציקצוקים של רחמים על אישה אחרת.
לדוגמא, סצינה בה אישה חרדית נמרצת ונעימה מספרת אודות הכנת סעודה למשפחתה הרחבה בסוכה, אחר כך רואים את כל המשפחה (אבא ובנים) ישובה בסוכה לקיים מצוות סעודת חג.
לה לא נותר מקום בסוכה הצפופה ובסופו של דבר היא יושבת לבדה לאכול במטבח הקטן, אחרי שעמלה שעות והגישה לבעלה ולבניה את המנות. היא מספרת שעל אישה אין חובה לקיים מצוות ישיבה בסוכה ממילא ושהיא מאושרת בכל מקרה. פניה הקורנות מעידות על כך.
אך לוי מעביר כאן מסר של "תראו איזו מסכנה" בעצם ביום הסצינה הזו והבחירה לא לומר כלום ולהראותה ישובה לבדה בזום אאוט, שעה שבקיר הצמוד יושבת כל המשפחה בלעדיה.
האם באמת אותה אישה מסכנה? מי מגדיר מהו אושר? האם כל אישה חילונית מאושרת? האם החילונים באמת חיים את החיים הטובים יותר?
מחכה לצפות בפרקים הנוספים.
