צריך להודות ביושר: האופניים כאן כדי להישאר, צריך למצוא דרך להחזיר אותם למסלול החיובי

בחודשים האחרונים נמשלו האופניים החשמליים בפי רבים ל"מכת מדינה", "רוצח שקט", "סכנה איומה". זאת, כמובן, בשל ריבוי תאונות הדרכים שבהן היו מעורבים אופניים מסוג זה. ואולם לפני שנתחיל לכנות תופעות בכינויים כאלה ואחרים- רצוי שנלמד קצת את העובדות. האופניים החשמליים מוגדרות על פי חוק ברחבי העולם כאופניים בעלי מנוע עזר חשמלי. המנוע מוטען באמצעות סוללה חשמלית נטענת, ולפיכך אין הם דורשים כל צורך בדלק או בנפט. האופניים החלו את ייבואם הרשמי בישראל ביולי 2014. שר התחבורה, ישראל כץ התיר אז את כלי התחבורה הזה ובלבד שיעמדו במספר תנאים. בין תנאי הבסיס הראשוניים אפשר למצוא את המהירות המקסימלית המחויבת 25 קמ"ש ולא יותר מזה. ברגע שהמהירות תגיע ל-25 קמ"ש, המנוע יופסק באופן מידי את פעילותו. כמו כן, הספק המנוע חייב להיות עד מקסימום 250 ואט. ההגדרות הרשמיות קבעו גם את גיל המינימום לרכיבה- 16 שנים. זאת למרות העובדה שלא נדרשה כל הסמכה או תעודת רישיון כלשהי לפני הרכיבה. ולמעשה ניתנה הרשות לעלות על האופניים החשמליים ולצאת דרך לכל בן 16 ומעלה ללא כל עבר תחבורתי או ידע מינימלי בתנאי הכביש או בחוקי תנועה. בנוסף, נדמה היה, כי כולם מחשיבים מתחילה את כלי התחבורה החלופי הזה כמעין תחביב לא רציני. ההוכחה המשמעותית לכך היא שעד היום- שלהי שנת 2018 נדמה, כי אין לאיש במדינה מספרם הסופי והוודאי של אופניים חשמליים המסתובבים ברחובות. כך, נקבעו חוקים פשוטים יחסית על מנת להגדיר בכל זאת את הסדר בהצטרפותם למערך התחבורה והסביבה העירונית: האופניים הותרו לשימוש רק על שבילי אופניים או על כבישים בהתאם להגדרות חוקי התנועה המחייבים ( למרות העובדה שנערים בני 16 הותרו לרכוב עליהם ללא כל ידע בסיסי בחוקי התנועה. זוכרים?), חל איסור מוחלט על רכיבה לצד הולכי רגל על מדרכות. ומי שעשה זאת- וכולנו ראינו במו עינינו צעירים רוכבים במהירות מסחררת לצד הולכי רגל מבוהלים- מה עשו לו? מובן גם, שעל אף החיוב לחבוש קסדה בעת הרכיבה- איש כמעט לא עשה זאת- פאדיחה. לא? ובעיקר, כאמור, היה נדמה, שאין דין ואין דיין. כדי שהאופניים החשמליות לא יוכרו עוד כ"מכת מדינה" אין דרך אחרת: רק לבצע מערך אכיפה מוסדר ולהחמיר את הענישה עם העבריינים.