מעגלי החיים.
לפני חצי שנה נפרדתי מחברי הטוב עמי. את עמי הכרתי בגרעין אשרת ועשינו מסלול נחלאים יחד.
מאז עברו כמעט חמישים שנים ואפשר לומר שממאה אחוז מערכת יחסים חברית של לב ונפש,
כמעט כל השנים היינו בקשר,% 20 ניתוק, ומה-80% הנותרים:
50% התווכחנו
ו-30% אחוז התפייסנו צחקנו.
מיד אחרי שהוא נפטר רציתי לכתוב לו משהו ביני לבינו אבל לא יצא לי.יש משהו אצלי שלא רוצה לקלוט שעכשיו זה יהיה בגדר הספד.
ובכל זאת עמי במושג של עולם הגברים בעיניים שלי היה בו משהו אחר.
עמי ניחן בכושר וורבאלי יוצא מן הכלל, הוורבאליות שלו התבטאה בעברית הכי הכי רהוטה ומדוייקת , שנון, חד מחשבה, כשהיה שואל אותי שאלה חיכה לתשובה, ואם התשובה לא סיפקה, היה שואל עוד שאלה עד שהיה מביא את השיחה לדיוק המירבי.
ווכחן גדול, דעתן עצום, מעורה בכל מה שקורה במדינה און ליין, אהב לצחוק ותודה לאל צחק מכל הלב.
ההתנגשויות שלנו נבעו משתי סיבות הוא ואני ווכחנים ודעתנים.
עמי נשוי לרוחה חברתי.
זה ארך מס' שנים עד שהבנות של הגרעין הסכמנו לקבל שהבנים התחתנו ויש להם מועדפות.
אבל זו עובדה, ובשביל להמשיך עם עמי את החברות למדתי להתקרב לרוחה ואפילו מצאנו שאנחנו יכולות להיות חברות טובות.
אחרי חודש מיום הפרידה שלנו מעמי התקשרתי לרוחה ואמרתי לה:
רוחה אין לי את האוטומט הזה של להתקשר ולשאול מה נשמע בגלל שאת אלמנה עכשיו.
זה גם נשמע לי מעושה וטכני וזה ממש לא אני.
אז הנה אני גובה 1.60 גיל 65 וקצת מתי שאת צריכה משהו או רוצה תגידי ואני שם.
חוץ מזה אני לא אשה של לקפוץ לכוס קפה אלייך הביתה…
מוכנה לשתות איתך קפה רחוק מהבתים שלנו וסביב הכוס קפה, נעשה כבר טיול של יומיים, שגם יהיה טיול
"סורבה של החיים" הראשון שלך.
למה סורבה??? זה החומר שבארוחות מוחק טעמים בין המנות.
אני מציעה שנפגוש חברים שלנו מהגרעין שאת מכירה וככה גם עמי יהיה איתנו באיזה שהוא אופן, גם נתאוורר ונראה נופים מדהימים וחברים של אמת.
קבענו ל9/7/17 אחרי זה וזה וזה וזה.
אספתי אותה ונסענו לשמשון במצפה הילה (שהוביל את המאבק לשחרור גלעד שליט) שמשון חי חיים גליליים, איש שהערכים מובילים את חייו ומשפחתו. בתוך 5 דקות הגיעה גם גיתית חברתנו שגרה ביובלים גיתית אדריכלית שיודעת מעבר לאדריכלות בתים לתכנן גם את היום שלה ואין מצב שתפסיד אותנו. דברנו על הכל על מה שהיה בגרעין,על חברים שהיו לנו, על החיים ועל הילדים והנכדים . ככה סביב השולחן כשעה וחצי של דיבור בלי טכנולוגית יתר.
נפרדנו משמשון ופניינו לכיוון הבית בקצה הנוף בעמוקה.
כשהתכוונתי לתת לגיתית נשיקה לשלום ותודה שבאת כזה… היא אמרה לי אני אחריכן לבית בקצה הנוף, נראה לך שאפסיד???
המקום הזה הוא חלק מהזוגיות של דויד ושלי מזה עשרים שנים בכל פעם בצפון אנחנו נוסעים אליו.
וככה שלושת הבנות הגענו למקום שרק אני יודעת את יופיו ואיכותו.
את פנינו קיבל הבעלים אבישי ולמרות שזה יום ראשון והוא ממש לא מגיש אוכל ביום הזה… הוא זכר אותי ואמר בגלל ה"מרחוק" שבאתן… מערוף הוא לוקח זווית מעיסוקיו ומטפל בנו.
המקום הזה יושב על מצוק עם נקודת הנוף הכי מעלפת בתוך יער ביריה. האוכל מדליק,אפשר לשבת לאכול ואח"כ לרבוץ על המזרונים והכריות.
תהיו כמה שאתן רוצות ואף אחד לא מציק עם השאלות היה טעים? ומה עוד? ואולי תרצו עוד פעם מנה אחרונה???
במקום קיימים שלושה צימרים מדהימים במחירים לכל כיס ממליצה בהחלט לזוגות רומנטיים שרוצים שקט מהחיים ולהתרכז באהבה שלהם.
נפרדנו מגיתית ועשינו פנינו לבית הלל לרנן וטלי שהציעו לנו גם לינה.
רנן גם הוא מהגרעין שלנו, הוא אחד הגברים שהכי מבינים את ההשתדלויות שלי להצחיק. רנן לא מרבה לדבר, אבל שומע הכל, וכשצריך הוא מסנן איזה משפט מדוייק ולרב ציני, שאומר: שמעתי הכל, ויש לי מה להגיד על זה.
לפני עשרים שנים הייתי מרבה לבקר את טלי ורנן בבית הלל, זה היה בית המרגוע של החיים שלי.
הכל אמיתי שם בבית הזה.
חצר גן עדן של צמחיה, מגדלים ירקות אורגניים, אוכלים את הרב מהגינה, הם טבעוניים אמיתיים. בלי ללחוץ ובלי לנפנף ולחנך את האחרים, עוסקים כפרנסה באומנות לטלי יש סטודיו לקרמיקה ורנן עוסק בנגרות וחשוב לציין שהנגרות שלו היא אמנות.
לשניהם יש חנות בETSY שנקראת CLAY&WOOD.
[https://www.youtube.com/watch?v=_F6otn2W1BM
הבית יש בו משהו ממגנט משהו שלא רוצה לתת לאחת כמוני ללכת משם, שקט אמיתי.
איך שנכנסנו ברבע לשבע בערב קיבלנו סנדלי שורש זרקנו על עצמנו בגדי ים מאולתרים ונסענו בטנדר של רנן לבריכת החצבני שעובר ממש באזור המטעים של המושב שלהם.
להכנס לחצבני זה תכל'ס להכנס למי שלגים ללא הגזמה, אבל המראה הבראשיתי לא מאפשר שלא לטבול את כל הגוף.
איך אמרתי לרוחה? "להכניס את כל הגוף כמו זה כמו לקבל זריקה" רגע כואב וזהו…
כך היה טבלנו נרגענו עוד יותר מהרוגע וחזרנו לארוחת ערב טבעונית שטלי מכינה בשתי דקות.
