אוקיי, אז במקרר שלי יש עוגת שמרים ואני מוכנה להשבע שהיא מדברת. ״רוני. רוני בואי. רוני כדאי לך. הזדמנות אחרונה לפני ש….״ לפני שמה אני צועקת עליה???? לפני שמה???? והיא שותקת. שתינו יודעות את התשובה. תכף מתחילים החיים ללא גלוטן, או לפחות הניסיון לחיות את החיים ללא גלוטן…. אני רצה למקרר להתחנף אליה והיא שם, מחייכת אליי, משחקת אותה תמימה, פתאום אין לה מה להגיד. אז אני טורקת לה את הדלת בפרצוף. עם גלוטן או בלי גלוטן, לא תודה.
אז כן. זה נכון. קבלו את זה: עוגות מדברות ואני לא אוכלת גלוטן. 2 דברים שהם לא סבירים בעליל ויחד עם זאת, זה קורה. ומי אשם בזה? מארק צוקרברג כמובן, הוא והפייסבוק שלו והקבוצות בפייסבוק והפוסטים והתגובות והשיתופים והתחושות והמחשבות שזה מציף בכולנו…. אז רגע, אני אעשה סדר. יש את הקבוצה המופלאה שנקראת סופר גירל זה אופי. יש שם עשרות אלפי נשים מדהימות שחושפות ומשתפות ומשנות את העולם ויום אחד, פוסט אחד שבה אותי, קריאה לבוא להרצאה שתשנה לי את החיים ואיך אני אוהבת לשנות לעצמי את החיים…. רע לי, טוב לי, מה זה משנה העיקר לשנות…
אז אני מתחילה לקרוא על גלי ועל החיים שלה ועל איך ריפאה את עצמה ועל איך היא חיה ומה היא אוכלת ועל ההרצאה שלה והסדנה שלה ותכלס, היא מזמינה את בנות הקבוצה לבוא בח-י-נ-ם להרצאה שלה ולהבין איך החיים שלהן יכולים להשתנות. טוב ברור שכולן קפצו על ההזדמנות, לא יודעת אם גם הן אוהבות שינויים כמוני או שזה פשוט התמונות של האוכל שגלי העלתה…. כך או כך כשאני נזכרתי, זה כבר היה too late ורק לרוני לא היה מקום! מה עשתה???? נרשמה לסדנה!
והערב הגדול הגיע. התכנסנו כאן הערב חבורה של חולי נפש שמוכנים לחיות בלי גלוטן! כל אחד מספר למה הגיע, מחלות, הריונות, השמנות, הרזיות, נפיחויות ואחת שמכורה לשינויים (אני). גלי ומיכל הכינו לנו מלא מלא אוכל ואני סירבתי להאמין שזה אכן ללא גלוטן, כי זה היה סופר טעים. כמעט התקשרתי לעוגת שמרים ואמרתי לה: ״שומעת, מי בכלל צריך אותך???״ אבל אין קליטה במקרר, אז ויתרתי!
יש כל מיני ויתורים שעושים כשרוצים לעשות שינוי באמת. ואני רוצה. אז אני מוצאת את עצמי לא מעט במטבח, מבשלת ואופה וכשאני לא במטבח, אני בדיוק קופצת לשוק להביא כמה דברים שחסרים לי כי בואו נהיה כנים לרגע למי יש בבית אבקת אפיה ללא גלוטן? חלב קוקוס? קמח אורז? לא לי… וכשאני חוזרת הבייתה, הפלאפון שלי מפוצץ בהודעות! כמובן, קבוצת התמיכה של קבוצת הגמילה מגלוטן שלא מפסיקה לשאול ולחקור ולתמוך ולעודד ולבשל ולצלם ואיכשהו עוד יום עובר וכולנו מצליחים לחיות ״בלי״ ולהרגיש עם….
אז לאט לאט אני נגמלת מאחד ומתמכרת לאחרים… דגים בתנור, מאפינס בננה ללא גלוטן, פשטידת פני ירח והאהוב שלי- פודינג צ׳יה שהולך לישון איתי בלילה (מכינים בערב) וקם איתי בבוקר (שותים בבוקר!). ואני מגלה עולם שלם של אפשרויות חדשות, עולם בלי לחם או פיצה או פסטה (למרות שגלי הבטיחה שגם לזה יש לה תחליפים) שבמקומו מגיע עולם קליל יותר, נפוח פחות, עולם בו אני מנסה דברים חדשים שיכולים לעשות לי טוב יותר…
לכל אחד יש מישהו או מישהי שהוא קורא לה או לו: ״חיים שלי״ ואחרי התואר הנכסף מגיע המשפט: ״אני אעשה בשבילו ה-כ-ל!״ אבל כשזה מגיע אליי, מה פתאום?! בשבילי… אין מצב… מה אני אעמוד עכשיו במטבח שעה להכין לי איזה דג? אבל בשביל הילדים או הבעל או אמוש או החברה – ברוררר! אז זהו שלא. אולי הנחתי את הגלוטן בצד, אבל אותי אני שמה במקום ראשון. אז ביוש גלוטן והיוש רוני. שיהיה לנו בהצלחה….