לכבוד יום השואה שחל השבוע, הפוסט הבא יוקדש לאמנית יהודייה- גרמנייה, שרובן הגדול של יצירותיה נוצרו במהלך מלחמת העולם השנייה, כחלק ממשאלתה להיאחז בחיים דרך האומנות שלה.
אזהרת טריגר: אובדנות.
שרלוטה סלומון נולדה בשנת 1917 בברלין. אביה אלברט היה רופא מנתח ששירת במלחמת העולם הראשונה בבית חולים שדה, שם פגש את אימה של שרלוטה, פרנצי, ששירתה כאחות, והם נישאו במהלך המלחמה. משפחתה של שרלוטה הייתה חלק מהמעמד הגבוה הבורגני של גרמניה של אותה תקופה, הם נטמעו לחלוטין בתרבות הגרמנית ולא קיימו מנהגים יהודים כלל.
ההתמודדות הקרובה מדי עם המוות ליוותה את שרלוטה מילדות. אימה פרנצי התאבדה כשהיא הייתה ילדה, והיא עצמה קרויה על שמה של דודתה, אחותה של פרנצי, שרלוטה גרינוולד, שהתאבדה בנעוריה. האמת אודות התאבדותה של אימה הוסתרה ממנה, שרלוטה חשבה שהיא מתה כתוצאה ממחלה, וכשגילתה על כך מאוחר יותר בחייה נכנסה למשבר עמוק. כששרולטה הייתה בת 13 אביה התחתן בשנית עם זמרת האופרה היהודיה פאולה לינדנברג ובין השתיים נרקם קשר קרוב וחם. פאולה הייתה קרובה מאוד לדת, היא נהגה להדליק נרות שבת, לשיר בבית הכנסת ולקיים מצוות, והיא הביאה רוח יהודית חדשה לבית משפחת סלומון שאף הביאה לכך ששרלוטה קיימה טקס בת מצווה מאוחר.
כשהמפלגה הנאצית עולה לשלטון עולמה של שרלוטה מתחיל להתערער בשנית, אביה פוטר מבית החולים של ברלין והחל לעבוד בבית החולים היהודי ופאולה החלה לספוג ביקורות קשות על כך שהיא יהודייה. למרות כל זאת שרלוטה מתחילה להתעניין בציור ומחליטה שהיא רוצה ללמוד אומנות באקדמיה. על אף יהדותה המוצהרת, בשנת 1935 היא מצליחה להתקבל לאקדמיה לאומנות בברלין, הן בזכות כישרונה והעובדה שאביה לחם במחלמת העולם השנייה, והן בשל "אופייה המאופק" שהבהיר שהיא אינה מסוכנת לתלמידים הארים. האווירה באקדמיה הייתה קשה ושרלוטה חוותה אנטישמיות במהלך לימודיה; היא השתתפה בתחרות ציור אנונימית וזכתה במקום הראשון, אך לאחר שנודע להנהלה שתלמידה יהודיה זכתה במקום הראשון העניקו את הפרס לתלמידה אחרת.
בשנת 1938 לאחר אירועי ליל הבדולח בהם נאסר אביה, שרלוטה נשלחה לסבה וסבתה שברחו לצרפת חמש שנים קודם לכן, ושהו באחוזה שהייתה בבעלות חברים גרמנים של המשפחה. בצרפת היא נקשרת מאוד לסבתה, אך כשזו שוקעת בדיכאון ומנסה להתאבד, צפים ועולים זיכרונות האובדן שלה מהעבר. בהמלצת הרופא שלה היא פונה לציור כדרך להילחם בתחושות הריקנות שחשה, וכנגד השאלה ששאלה את עצמה- האם גם עליי לסיים את חיי או לחיות? הבחירה שלה באומנות הייתה בחירה להתנגד למוות ולחיות. במהלך שהותה בצרפת היא יוצרת את יצירתה המשמעותית ביותר בשם "החיים או תיאטרון?", אסופה של מעל 1000 ציורי גואש מופלאים בהם היא מתארת את חייה וחיי היהודים במלחמה, אותם מלווים טקסטים מפי הדמויות כמו במעין מחזה. ציוריה של שרלוטה מתאפיינים בצבעוניות שנראית כמעט מנוגדת לתקופה ולנושאים אותם היא מציירת, וזה גם מה שכל כך קוסם ושובה בהם. החיים והמוות שחיים ומתקיימים בה בכפיפה אחת.
בעודה מתגוררת באחוזה, פגשה בפליט אוסטרי בשם אלכסנדר נגלר והם החלו להתיידד על בסיס השפה הגרמנית המשותפת להם. לאט לאט הקשר התהדק ושרלוטה גילתה שהיא בהריון. השניים נישאו ב1943, מה שאילץ את אלכסנדר להצהיר על יהדותו שהייתה מוסתרת קודם לכן. זמן לא רב לאחר מכן הגרמנים הגיעו לדרום צרפת, שרלוטה ואלכסנדר נשלחו למחנה הריכוז דראנסי הסמוך לפריז ומשם לאושוויץ שם נרצחו.
שרלוטה כנראה חשה שהיא ניצבת בפני סכנה גדולה, כי לפני שנשלחה למחנה הריכוז, מצאה את הרופא שלה ומסרה לו קופסה מלאה בציוריה, פרוייקט חייה, "חיים או תיאטרון". היא מסרה לו אותם עם ציווי לשמור עליהם מכל משמר, וכך הוא עשה.
להפתעתי הרבה סיפור חייה ויצירתה של שרלוטה מוכר יותר בתפוצות מאשר כאן בישראל. יצירותיה מוצגות במוזיאון להיסטוריה יהודית באמסטרדם, לשם הגיעו אלברט ופאולה לאחר המלחמה, אחרי שהצליחו להימלט ולהסתתר, ובצרפת התפרסם ספר סיפורת אודותיה מאת הסופר דויד פואנקינוס, שתורגם לעברית ויצא בהוצאת כתר בשנת 2016.
יצירתה של שרלוטה "חיים או תיאטרון?" נחתמת בציור של האמנית יושבת מול הים ומציירת, כשעל גבה כתובות המילים "חיים או תיאטרון". התמונה הזו רוויה בתקווה ששאבה שרלוטה מיצירתה ונאחזה בה במהלך תקופת המלחמה. שרלוטה ראויה להיזכר כי יצירתה מלמדת אותנו שיעור חשוב בבחירה בחיים, וביכולותיה של האומנות לרפא את פצעי הלב ולהעניק משמעות חדשה לחיים.
