להשקיע ולקצור
חג שבועות ,חג הקציר או חג מתן תורה ,הוא החג בו מודים אנו בני האדם לאימא אדמה על שהאכילה אותנו, זהו החג היחידי בו מתאחד האדם ,שוב עם הטבע .שבים אנו אל האחדות האלוהית טרם גירושנו מגן העדן.(א.1)
השכילו אבותינו להבין את הקשר בין הקמח לתורה ,את החיבור בין החומר לרוח בין פרי האדמה לפרי אלוהים. האחדות בין שני מימדים אלו מפרה ומזינה אותנו וההפרדה מנתקת אותנו מהמקור שהוא האחדות. מעגל חיינו הם חוליה הקשורה לחוליה המזינה אחת את השנייה ואם נשכיל ליצור בכל רגע נתון את הטוב המירבי עבורנו, ניצור חוליה מאוזנת המסוגלת לראות את כל החלקים בשלם .
האחדות וההפרדה הם שני הקצוות בהם אנו מתנהלים מרגע הפרייתנו ועד יומנו האחרון כאן, אין לנו את הידיעה המודעת מתי הם יתרחשו על ציר הזמן ,אך מה שביניהם הוא מעשי ידנו, את שזרענו נקצור.
בכל תהליך הוליסטי אנו מחברים את הרוח לחומר כי האין האחד בלי השני , אנו מחברים את שניפרד ונישכח בחזרה אל השלם. התהליך מצליח רק ברגע בו אנו מקבלים אחריות מלאה על מעשנו ומבינים כי חיינו בנקודת זמן זו ,הם אוסף שיבולי חיינו ,אלו שזרענו, גידלנו וקצרנו.
רגע לפני שנאפה את הלחם, פרי האדמה יכולים אנו לנפות את המוץ , יכולים אנו לברור מי ממעשי ידנו יזין אותנו ויספק לנו חיים. זהו תהליך של התבוננות פנימית המאפשר לנו לבחור איזה זרע ,איזה DNA נטמון מחדש לשנה הבאה ואיזה ממעשינו ובחירותנו אינו מתאים לנו יותר. "אנוש כחציר יומו"
הערות שוליים:
א.1- אריק פרום-אומנות האהבה
א.2- תהילים פרק קג
א.3 תהילים -קכו
כתבה זו -פורסמה במגזין -"חיים אחרים , גיליון יוני
