איזה כיף שאחרי החגים הגיע, זה לא שסבלתי מהם, הם היו שמחים חגיגיים משפחתיים, עתירי קלוריות טעימות מושקעות ומגוונות, קנינו בגדים חדשים ויפים, היינו בבית כנסת התפללנו, שרנו שירים והיה הרבה כייף של ביחד, אבל מוכנה להודות שהם היו גם קצת מעייפים , ניקינו וניקינו ושוב בישלנו ואפינו, ארחנו, התארחנו בנינו בקיצור עבדנו. אז טוב שהיו וטוב שנגמרו להפעם, אני אוהבת את התקופה הזאת של אחרי החגים, תחילתה של שנה חדשה, של שיגרה מבורכת עם הצפייה להתחדשות ולדברים הטובים שיגיעו ועוד יפתיעו אותי.
הגשם הראשון כבר ירד לו וניקה את שאריות האבק מהגגות, החלונות והעצים, וריח של סתיו ופריחה התחיל למלא את האוויר, די דומה לריח הזה של סבון הרצפה בבית מיד לאחר השטיפה, הכל בוהק וריחני החלונות פתוחים ויש הרגשה של ניקיון טוב ומאוור שכזה, ואני לא מרשה לאף אחד לעבור ולעשות לי סימנים, שיישאר הברק היפה הזה עוד קצת , בדומה לברק הזה שיש לי בעניים לקראת משהו חדש ומרגש.
אמנם הילדים עשו סימני אי שביעות רצון קלים מהחזרה לבית הספר אחרי סוכות שנגמר להם מהר מידי, אבל אני שרתי להם על הבוקר את נעמי שמר , אחרי החגים יתחדש הכל יתחדשו וישובו ימי החול, ועם הקול הזיפני שלי הם העדיפו לקפוץ מהמיטות שרק יהיה שקט והתארגנו להם בכיף ליום החדש ולחזרה ללימודים ולחברים.
ואני עם מצב רוח טוב ואווירת ההתחדשות יצאתי לי למשתלה להתחדש בפרחים צבעוניים עונתיים שימלאו לי את הגינה בצבעוניות פורחת ויפה, כי החיים כל כך יפים כשהכל צבעוני ופורח מסביב, מה שמוכיח לי תמיד שהרוב בחיים זה עניין של מבט והסתכלות, כי כשצבעוני לי מסביב אני פתאום מתמלאת אופטימיות ומצב רוח ואנרגיה טובה מטעינה אותי , ואני עומדת זקופה יותר ושמחה יותר, ומקווה שהצבעים היפים האלו גם יצבעו את חיי ואת שערי המלבין.
בעודי מתפעלת מיופים של הפרחים במשתלה ולא יודעת איזה לבחור, אני נזכרת באותה אישה שפגשתי לפני ימים אחדים וסיפרה לי על מות בעלה ממחלה קשה, ועל איך שחייה הפכו כל כך אפורים, כן כן ככה היא הגדירה אותם אפורים, היא לא רואה את הצבעים, הבקרים שלה קודרים וגם הערבים, והיא מספרת לי שעוד לפני שחלה ומת הייתה אישה מרירה, תמיד התלוננה כמה קשה עם הבעל והחמות והעבודה והשכנים, ואף פעם לא הייתה מרוצה, טוב נו לפעמים היא הודתה שהיו לה ימים טובים יותר, ובעלה היה דווקא בעל טוב, פינק אותה, קנה לה, קטף לה פרחים מהגינה ושם לה באגרטל והייתה מתעצבנת עליו שהורס לה את הגינה, היא אהבה אותו אבל אף פעם לא אמרה לו את זה, כי אצלם לא אומרים שאוהבים, ועכשיו כשהוא אינינו היא מבינה מהו קושי אמתי וקודר, כשנעלם לה העזר כנגדה ונשארה לבד, ואפילו לא אמרה לו שאהבה אותו, היא מרגישה שהייתה הייתה כפוית טובה שקיטרה על שטויות והתעצבנה מדברים שוליים ולא העריכה את מה שהיה לה, אבל כבר התבזבזו לה החיים וסימני המרירות נכרים היטב בקמטים בפניה.
תוך כדי שהיא מספרת לי את קורות חייה ואני עם דמעות בעניים, אני חושבת לעצמי על המפגשים עם אנשים ועל הסיפורים שהם מספרים לי בלי שבכלל ביקשתי, וכמה אני לומדת מהם. אני נושמת נשימה עמוקה מסתכלת על השמים ועל הנוף מסביב ומבטיחה לעצמי להנות מהם, מהיופי הצבעוני ומכל הדברים הקטנים הגדולים והטובים שיש לי בחיים, להודות כל בוקר על הטוב, להשתדל לוותר על הקיטורים גם כשקצת קשה, להגיד לאהובי שאני אוהבת אותם כל הזמן ולהמשיך לשמוח בשגרה המבורכת, בהתחדשות שכל יום חדש מביא אתו ויחד עם זה לחכות לחגים הבאים שיגיעו עם כל הטוב שהם מביאים איתם, ואיזה סמלי זה בשבילי שהחג הבא הוא חנוכה, בחודש של יום הולדתי, חג שיביא אתו הרבה אור וניסים, אז יש לנו קצת פחות מחודשים לצפות וליהנות מהיום יום השגרתי והמבורך שלנו עד החג הבא, אז אחרי החגים כיף ושמח!
מתכון לעוגיות הלב שלי
200 גר חמאה קרה
3 כוסות קמח
1/3 כוס אבקת סוכר
1 ביצה
במערבל עם וו גיטרה מערבלים חמאה קמח וא. סוכר לתערובת פירורית, מוסיפים את הביצה וממשיכים ללוש עד לקבלת הצק חלק ונעים. .מרדדים על משטח ואופים בתנור שחומם על 180 מעלות כ25 דק.
פשוט קל ומלא אהבה.
