בחיי היום-יום אנחנו כמעט ולא עוצרים להתבונן בחפצים ובאביזרים שמשמשים אותנו. מתי, למשל, חשבתם לאחרונה על מייבש הכלים ושאלתם את עצמכם עד כמה הוא נוח ויעיל, והאם אפשר היה לשנות את העיצוב שלו כדי לשפר את היעילות שלו?
בשנת 1940 חישבה אישה פינית ששמה Maiju Gebhard את הזמן המושקע בשטיפה ובייבוש כלים והגיעה למסקנה כי המשפחה הממוצעת משקיעה 30,000 שעות מחייה בעיסוק הזה. השימוש במדיחי כלים אמנם קיצר את הזמן המוקדש לשטיפת כלים, אבל גם הכנסת הכלים למדיח והוצאתם גוזלת זמן, שלא לדבר על כך שמדובר במוצר יקר יחסית שגם תופס שטח לא קטן במטבח. מייבש כלים המונח בצד הכיור תופס גם הוא מקום, ובנוסף לרוב מצטברות עליו ערימות של כלים ולוקח עוד הרבה זמן להעביר את הכלים ממנו אל הארון.
הפטנט הראשון על מתקן ייבוש הנמצא בתוך ארון הכלים נרשם לראשונה בארצות הברית כבר בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת, אבל הוא לא תפס תאוצה. הרעיון הוא פשוט למדי: ממקמים את ארון הכלים מעל הכיור ומשאירים כמה שורות רווח בלי מדפים כדי לאפשר למים לטפטף לכיור ולתת לכלים להתייבש בזמן שהם מאוחסנים בארון.
גרסה אחרת לארון לייבוש כלים פותחה עשור מאוחר יותר בפינלנד על ידי גבארד בשיתוף עם האגודה הפינית ליעילות בעבודה. הגרסה הזו דווקא זכתה להצלחה רבה, והיא נעשתה שימושית ברוב המטבחים בפינלנד והגיעה למספר רב של ארצות. בפינלנד ההמצאה נתפסת כאחד החידושים החשובים שהביאה פינלנד לעולם העיצוב במאה העשרים.
ההשראה לארון לייבוש כלים הגיע מכלי לייבוש כלים שהיה נפוץ בשוודיה באותה תקופה. גבארד הבחינה כי ברוב הבתים לא משתמשים בכלי וממשיכים לייבש את הכלים ידנית ולהעביר אותם לארון או למדף. באמצעות העברת מתקן הייבוש אל מעל הכיור, הכלים התייבשו בעצמם.
העיצוב הבסיסי של מייבש הכלים עדיין משמש ברוב המטבחים בפינלנד שבהם אין מדיח כלים. עם הזמן המתקנים הישנים העשויים מעץ הוחלפו במתקנים העשויים מפלסטיק או מחוטי מתכת. כיום אפשר למצוא מייבש כלים תלוי נייד שאותו ניתן לתלות מעל הכיור ולהשתמש בו גם בדירות שכורות ולהעביר אותו ממטבח למטבח.