"ההיסטוריה של ההיסטוריה" הינו רומן הכתוב בצורה ציורית, שבו לא בהכרח יש שימוש נורמטיבי במילים, דבר ההופך את הקריאה למאתגרת ומעניינת יותר, במיוחד לספרותיים מבינינו.
הרומן נפתח בדמותה של מרגרט, המתעוררת ביער, לא יודעת מה קרה ומה עשתה שם. היא חוזרת לביתה וכאן מתחיל סיפורנו שנע בין שכחה, לאי שפיות, להיסטוריה ומציאות. מאותו הרגע היא לא זוכרת את העבר, יש לה "חור" בזיכרון.
מרגרט, סטודנטית להיסטוריה ומדריכת טיולים בברלין בעקבות הנאצים, הגיעה מארצות הברית לגרמניה. היא הגיעה לגרמניה לאחר שאביה נפטר מסרטן לאחר שנים שהיה חולה במחלת נפש ולאחר שרבה עם אמה. היא באה לחקור את "נשמתו" של אביה.
כשהגיעה לברלין היא פגשה באמדאוס, חברם הקרוב של הוריה.ניתן אף לומר, חבר קרוב מידי…וביניהם נרקם רומן סבוך, המוביל לתחילת סיפורנו.
סיפורה של מרגרט נשזר בסיפורה ההיסטורי של ברלין. ניסיונותיה לזכור את עברה ולהחזיר לעצמה את ההיסטוריה שלה עצמה, מתערבבים בסיפורים של דמויות מתקופת השואה.
היא מתחילה לאבד את שפיותה, והיא אף מודעת לכך. כשמרגרט התבוננה סביבה, היא חשה עם זיעת ההבנה הפנימית שקיים בהכרח קשר. משהו חיבל במשהו, כמה קורות עדינות של מנגנון חיוני כלשהו איבדו את איזונן, וכל זוועה אפשרית נעשתה עתה לאפשרות כמוסה. היא לחשה לעצמה: יש בי יותר טירוף משידעתי.
מרגרט ניסתה להרגיע את עצמה. נטל הסודות הוא שמשגע אותה, חשבה. עם כל התמונות האלה המוקרנות בראשה בעת ובעונה אחת, והניסיון לעקוב אחר חוט דיבור אחד ויחיד- מי לא היה משתגע מזה?
יום אחד היא מקבלת מכתב בדואר המזמין אותה לפגישה אצל רופאה. המכתב ממוען למרגרט עם שם משפחה דומה, אך לא זהה. למרות זאת משהו מושך אותה במכתב והיא מחליטה להגיע לפגישה. שם היא פוגשת ברופאה, המפחידה אותה במוזרויותיה, ושתהפוך לחלק אינטגראלי ממסע הזיכרון של מרגרט.
מרגרט מתחילה להזות. היא רואה את העיר כבשר. הרופאה אמרה על כך למרגרט:" אם את צריכה לראות את הבניינים כמשהו חי,זה משום שראיה כזאת תאפשר לך להשהות את רצח הזמן."
היא נסחפת לעולמם של דמויות מההיסטוריה של ברלין בתקופת השואה. מצד אחד, רוחה של מגדה גבלס רודפת אחריה ומצדה השני דמותה של רגינה שטראוס.
במהלך סיפורנו כשהיא נעה ונדה בין הדמויות וההזיות, מרגרט דנה בסוגיה של האם יש חפים מפשע במלחמת העולם השניה? – "הטיפשים אינם יכולים להחשב אשמים ללא עוררין, כך התקדמו ההיקשים במחשבתה. במקרה של אווה בראון והפילגשים האחרות של היטלר, עצם עובדת נשיותן הרחיקה אותן מכל פעילות, בדומה לשומנם של הזחלים. את שלושת ניסיונות ההתאבדות של אווה בראון במהלך שנות הרומן שלה עם היטלר אפשר אולי לפרש אפילו כהתנגדות, גם אם התנגדות מהסוג המתייחס אך ורק לעצמו. אבל בשום אופן גם אין לראות בזחלים המדושנים הללו חפים מפשע. ברירת המחדל של מוחותיהם הגסים היתה שיתוף פעולה בכל פשע שהוצע להם."
היא בוחנת האם מגדה נחשבת ל"אשמה" או האם היא "חפה מפשע".היא קוראת שוב ושוב כתבים עליה. אם מגדה ידעה במה אשם המשטר הנאצי- הרי זה אומר הכל.
מגדה גבלס בלעה זאת בצמא. מגדה גבלס ידעה הכול וספגה זאת ונעשתה דוממת יותר ויותר.
אם להאמין לגרסה השנייה בדבר מניע פעולתה של מגדה, הרי מגדה היתה היחידה מבין ההורים הנאצים, ובעצם הטריבונל האחד והיחיד בעולם, שנתן גושפנקה לפשע הנאצי.כנאצית, היא היתה היחידה שהטילה על משפחתה את העונש הנאצי:מוות בגלל פשע של רשע הטבוע בדם. ועתה כבר ידעה מרגרט מה היא חושבת. היא השליכה ארצה את הצמר הכבד.היא קמה, הצדק היה עם מגדה.
מגדה, הופכת להיות דמות הרודפת את מרגרט, היא עוטה על עצמה דמות של ציפור ענקית, שמגדה רואה ברחבי העיר.
היא לא רצתה שחייה שלה יסמלו משהו. אבל היא רצתה במשמעות- אותה תחושה מתוקה של מעגל חובק כול. המשמעות של משהו אחר. משמעות חייה של מגדה גבלס- משמעותו של העולם האבוד.
היא מנסה להבין את הנאציזם, מה הניע אותם מה היתה המשמעות שהוא טמן בחובו. הנאצים סברו שבני האדם נושאים אשמה פוליטית בדמם, עם לידתם, לפני שנקראו בשם. זו היתה האקסיומה של הפשע הנאצי, היא ולא אחרת.
הרופאה אמרה למרגרט:"הנאציזם- שמעי לי- המשמעות שלו אז, והמשמעות שהיה לו תמיד, אם תרצי ואם לא, היא הרבה יותר והרבה פחות מהמשמעות שדבקה בו בסופו של דבר- כלומר מוות, ורק מוות! אבל שמעי, חביבתי, זה היה היפוך של המוות. הוא העניק רוחניות לכל מה שהיה בקרבתו. אלוהים פשט את הרגל, וכמה מאיתנו חשבו שזו החלופה היחידה שנשארה לנו. ולא הנאצים הם שהביאו את אלוהים לפשיטת רגל,לא, זה כבר נעשה הרבה לפניהם. אפילו עכשיו העולם מפרכס! והנאצים הציעו מקלט אחד." ואף הוסיפה : " את- את ואנשים מסוגך- אתם חושבים שלשום דבר אין משמעות בעיני אנשים כמוני, שנכשלו מבחינה מוסרית, אבל אנחנו האנשים הכי סנטימנטליים בעולם."
מרגרט חשבה שזה יהיה התעלול המשובח ביותר של מוחה הלוקה בשכחה. היא תיתן מקום למשמעות- אבל רק משמעות של נאצי. מה יכלה לעשות? העבר הנאצי היה עתה המחנה שלה, קנה, מאורתה.
מנגד, ניצבה משפחת שטראוס, שהסיפור עליהם היה בעיניה, סוג של סיפור גבורה. ואז חשבה על משפחת שטראוס, על האצילות שבהחלטתם, ועל מושג האצילות בכלל: התנהגותו, הארכיטקטורה שלו, עצמאותו המוסרית, ושאלה את עצמה בחרדה אכזרית: האם אני מסוגלת בכלל ללכת בעקבותיהם? האם אני מסוגלת בכלל להיות כמותם? האם ניחנתי באופי הדרוש?
היא חושבת שבאמצעות, ודרכם היא תוכל להציל את עצמה. היא אומרת לעצמה, זה מה שאעשה כדי להציל את נפשי. אנשים- לשם שינוי, אנשים -שעשו משהו הרה אסון בשירות האהבה.
היא יוצאת למסע אחרי משפחת שטראוס, היא מגיעה למקום שהיה ביתם. ושם היא נתקלת בדמותה של רגינה שטראוס. האם באמת מעשיהם היו כה אצילים? מוחה ההוזה מראה לה שיתכן וגם בסיפורם שלהם התגלו סדקים בתום ובאהבה. אולי כדי לאפשר לנאציזם להתקיים לא רק כרוע?
כחלק ממסע הזיכרון שלה, המלווה בטירופה, מרגרט "נתקלת" בדמותה שלה במהלך הספר. מרגרט הלכה עד קצה הקרון והסתכלה מבעד לחלון האחורי, ועתה ראתה שהנערה נושאת את פניה אל השמש, ודומה שהיא מרחפת בעוד החשמלית מתרחקת ממנה. אלה היו פניה של מרגרט.
בחלקו האחורי ראתה נערה יושבת במעיל עליון שחור מעל חולצת מלחים מפוספסת. לה ולנערה היו אותן עיניים רחוקות זו מזו, אותן עצמות ארוכות, אותו עור מנוקד בנקודות חן. לעורקיה של הנוסעת היתה אותה נוכחות מפוספסת מאחורי הנמשים. מרגרט ראתה הפעם בוודאות ובבהירות גמורה: זוהי מרגרט, מרגרט נוספת, זו אינה אלא מרגרט עצמה.
הרופאה מגלה למרגרט את עברה, מהי ההיסטוריה שלה ושורשיה. היא חושפת את זהותה כדודתה, ושהיא וסבא של מרגרט היו נאצים במלחמת העולם השניה. דבר המסביר את המשיכה שלה לעולם זה שהיא חוקרת.
אנו מבינים את ההתנדנדות של מרגרט, את רצונה להסביר ולהבין את הנאציזם. היא היתה חייבת לזה הסבר ומשמעות, כפי שהיא היתה חייבת הסבר ומשמעות למה שהתרחש בחייה, למה שגרם לה לשכחה.
ככל שהאדם מרבה להרהר ברוע כן הרוע חודר לתוכו, והיא תהתה באילו נסיבות תוכל אי –פעם ללמוד לחיות, היא שבגדה, או היא שנבגדה, שנבגדה ובגדה בכל תקווה ובכל רעיון ובכל איקונין של גאולה, היא שבעצם הבנתה את הדברים הללו נהרסה לגמרי.
סיפורה של מרגרט, מציג את ההיסטוריה הפרטית שלה, את ההיסטוריה הפרטית של משפחתה בתוך העולם שבו ברלין המודרנית מתמודדת.החיפוש התמידי אחר המשמעות, אחר ההבנה, אחר הניסיון לפענח ולו במעט את ההיסטוריה. ההיסטוריה שלטענת מרגרט חוזרת שוב ושוב.
היא נשאה את עיניה לרקיע הגבישי ופחדה שיש שם דפוס, שיש תבנית השולטת בהתנהגות עלי אדמות. עבר והווה, דפוס חוזר ונשנה, מעגלי תמיד ואינו יודע קדמה שאינה חוזרת על עקבותיה.
כפי שהרופאה הסבירה למרגרט: " לשיגעון יש הגיון משלו שההיגיון הפשוט לא מכיר."
ואת הסוד מהעבר של מרגרט תצטרכו לקרוא בעצמכם….
XOXO
אחת שיודעת 😉
