את קמה בבוקר לבד, בדירה שלך, מנסה להבין למה שוב לא ישנתם יחד גם הלילה הזה?
מצד אחד, כשאתם ביחד יש ניצוצות וכיף,
מצד שני, יומיים אחר כך אתם כמו שני זרים.
את לא מבינה איך לשני אנשים שכל כך טוב ברגע אחד, ברגע אחר הם שני זרים?
ובשנייה שאת יוצאת מהדירה שלו, לא ברור מתי תפגשו שוב.
בתוך תוכך, את יודעת שהקשר הזה הוא לא באמת קשר, בטח לא מהסוג הטוב.
בינינו, כבר שמעת אותו אומר לך שהוא אטום רגשית, מתוסבך, לא יכול לתת לך מעבר
וכו’ וכו’.
בכל זאת, את בוחרת להישאר שם כי “הדפוק הזה עושה לך טוב” ואולי “איתי זה יהיה אחרת”.
את מתקשרת אליו או שלא,
את מסמסת לו או שלא,
פתאום הוא שולח הודעה (או שלא) ואת מתרגשת
אתם קובעים להיפגש, כן נפגשים, לא נפגשים,
כך או כך, שוב את קמה לבד.
את כועסת עליו, מקללת ומאשימה אותו, מספרת עליו לכל מי שרק מוכן להקשיב לך
ויורדת עליו עם החברות שלך, שמצדיקות אותך בשם החברות,
כי בתכל’ס הוא סוג של “מתעלל”.
אבל מה איתך? מה עם החלק שלך?
אף אחד לא יכול לעשות לך משהו – אלא אם את מאפשרת לזה לקרות.
אתם שניכם משתפים פעולה נהדר –
הוא “הדפוק המתעלל” ואת תלויה בו רגשית.
מצב הרוח שלך נקבע לפי היחס שלו כלפייך,
את מרגישה טוב עם עצמך כשהוא רוצה שתפגשו
ואת מרגישה חוסר ביטחון כשהוא שם אותך בהמתנה.
אם את תלויה באהבה של מישהו אלייך, את לא רואה שום דבר אחר,
מה שמעסיק אותך זה האם הוא חושב עליי? מתגעגע אליי?
אני מניחה שאת גם רב הזמן עסוקה בלעשות לו מבחנים שיוכיחו לך
כמה את חשובה לו, אז אין זה פלא שאת שוכחת לבדוק עם עצמך
מה את בכלל מוצאת בו?
ולמה את רוצה בחור כזה בחיים שלך?
מה שקורה לנו בחוץ, במערכות יחסים, הוא ביטוי למה שמתחולל אצלנו בפנים.
בן זוג הוא מראה שמשקפת לך את רמת ההתפתחות שלך.
כשאני מאשימה את האחר, אני נמנעת מלקחת אחריות.
אני לא מצדיקה את ההתנהגות הלקויה שלו,
חשוב לי שאת תהיי מאושרת
ואם הגעת עד לכאן, ואת מוכנה להיות כנה עם עצמך
זה יקרה ברגע שתסכימי להתבונן פנימה ולהבין שיש בך דפוס מחשבתי
המושך אנשים להתנהג אלייך כך.
ברגע שאת לומדת לשחרר דפוסים שלא משרתים אותך
ולומדת לאהוב את עצמך זה מה שישתקף לך מהמראה.
לחיי הזוגיות המאושרת שלך,
אורלי
