אם כשאת נכנסת לרשתות האופנה בא לך למות, או פשוט להתאבד בתוך ג׳ינס במידה 44 שנתקע לך בירכיים. אם כולם אומרים לך שאת מהממת אבל איזה חבל שאת שמנה. אם את רוצה להתלבש יפה. אם את לא מוצאת בגדים בשום מקום. אם נמאס לך מדיאטות. אם את אוהבת את עצמך בדיוק כמו שאת. אם נמאס לך שכל הכוסיות מסביב גורפות מחמאות ובא לך גם. אם את משוכנעת שאם זה רק היה במידה שלך, את היית נראית וואו אז כל מה שאת צריכה זה קליקוש אחד קטן לאתר ותרגישי מלכה!
אז זה העסק שלי Queen Size אתר אופנה לנשים במידה 42+ שבא להן לעמוד מול המראה ולהרגיש טוב. לא המצאתי שומדבר מיוחד, לפני היו פה עונות ומתאים לי וקרייזי ליין וכל מיני רשתות שלטעמי מציעות בגדים לנשים במידות גדולות ובגיאלים מבוגרים. האופציות להתלבש יפה בלי להראות בת 60+ הן די מצומצמות ואם יש מי שמציעות אותן הן מעצבות האופנה למיניהן שלרוב כל פריט שלהן יתחיל ב 400 ש״ח. ופה אני שונה. לא זולה. אבל לא יקרה בקטע לא מאפשר.
אני, לא פה ולא שם. לא רזה ולא שמנה. לא מידה קטנה ולא מידה גדולה. אבל היו לי ימים שהייתי גם פה וגם שם. בתקופות השמנות שלי לא היה לי מה ללבוש. תמיד נראיתי כמו ״דודה״ של עצמי. תמיד חלמתי שיעשו בגדים כמו של חברות שלי, כמו במגזינים לבנות במידה שלי. כשהתחלתי עם קווין סייז היה לי ברור שהפריט הכי חשוב בקולקציה שלי יהיה ג׳ינס סקיני עם קרעים. כמו שיש לכולן…
ביריד הראשון של קווין סייז, בו בעצם פגשתי את הקהל מחוץ לאתר, הגיעו אמא ובת. האמא נחושה והבת מהוססת. האמא מותשת ומיואשת והבת רק רוצה להעלם, לא מאמינה שהיא שם.
״יש לך ג׳ינס עם קרעים בשבילה?״ שאלה אותי האמא. ה״בשבילה״ עיצבן אותי. כאילו היא מדברת על חייזר. סוג של ייצור חריג. כל כעסי הילדה השמנמנה שבי החלו לעלות.
״בטח שיש לי. לא רק בשבילה. גם בשבילך. בשביל כל אישה שרוצה ללבוש ג׳ינס״. והיא שתקה. פתאום כאב לי עליה. עליה ועל אמא שלי. כל החיים מתמודדות עם אינסוף דיאטות, עם התחושה שהן לא טובות מספיק ואז באה הבת הקטנה שלהן ושמה להן בפנים את כל העצבות הזו שוב.
היא נכנסה לתא ומדדה את הג׳ינס. אסרתי על הלקוחות להתקרב לתא המדידה. ידעתי מה יקרה אם מישהי רק תתקרב. היא תברח. גם אני ברחתי. בלב, התפללתי חזק. תעשה שזה יעלה עליה. פליז. שתרגיש כבר כמו כולן. כוסאומו הכל. כוסאומו החברה הזאת. ואז נשמעה קריאה: ״אמא. בואי״ אמא שלה רצה לתא. הציצה ושוב הציצה אליי. ״יש לך עוד צבעים?״ היא שאלה אותי בעיניים מבריקות. ואני ידעתי זה עלה.
התקרבתי לתא. הרשיתי לעצמי. יודעת שזה ניצחון שלה ושלי. דחפתי את היד שלי פנימה ואמרתי: ״תני כיף גבוה יא נסיכה!״ וזה היה כיף של אמון. כיף של אחווה. כיף של הבנה. של התרגשות. של איזה פאקינג כיף הג׳ינס עולה עלייך. ״תגידי, יש מצב שתצאי מהתא ותגשימי לי חלום?״ והיא יצאה והיא נראתה וואו. והמראה הראתה לה שהיא וואו. ואמא שלה עמדה בצד. בוכה. והיא בוכה. ואני בוכה. ולכו תגידו לי שזה רק ג׳ינס עם קרעים. לכו תגידו לי שזה לא עולם ומלואו. שזה לא ערבי שישי שלמים של ״אני לא יוצאת״ של ״אין לי מה ללבוש״ של ״אני שמנה״. לכו תגידו לי שזה שיטחי.
וזה העסק שלי. וזה מה שאני עושה. אני עושה נשים מאושרות. סבתא אדית תגיד שיכולתי להיות רופאה ואני מתעסקת עם סמרטוטים. אז היא תגיד. איך אומרים אצלנו: ״נו שויין״.
כנסו לאתר. תעשו לייק בפייסבוק. והכי חשוב, תעמדו מול המראה, בכל מידה ותגידו לעצמכן: ״פאק דם הול- אני מלכה!״
