הבת שלי שוב התפשטה.
מטיילת בבית עירומה כביום היוולדה.
אני בקול המורתי הזה שאני כבר לא יכולה לשמוע,
למה את ערומה ,בואי להתלבש!!
היא באה אחריי כמו גוזל של אווזה לא אומרת מילה
אני פותחת את הארון לקחת משהו היא היחידה שלא משנה לה מה לובשים העיקר שיהיה נוח.
היא עדיין לא אומרת כלום
פתאום כמו ציווי היא אומרת לי בקול החמוד הזה שלה שאמרו לי שהיא בחיים לא תשתמש בו שעה אחרי שנולדה.
"רוצה שמלה לבן"
אני מסתכלת על מאיה ,מאיה מסתכלת עליי שתינו מוודאות שלא דימיינו וביחד שואלות אחת את השניה,שמעת?
את רוצה שמלה לבנה?
כן שמלה לבנה
אני ומאיה בהלם ורק היא לא מבינה על מה כל השמחה.
השמלה כבר לא לבנה אבל למי איכפת
צעד קטן כל פעם גם אם הוא לוקח 9 שנים.
9 שנים אני מחכה שהיא תביע איזשהו רצון למשהו ספציפי והנה…קיבלתי.
היה שווה לחכות
