פתאום באמצע החיים התחשק לי להתחבר לשורשים התוניסאים שלי, נסעתי למשתה תוניסאי אצל חן ואלון קורן הצמד מבייק אופ היה שם שף טוניסאי שאשכרה הגיע מטוניס ובישל לנו ארו…חה תוניסאית מתובלת בסיפורים ומנהגים, פגשתי אנשים שגם חיפשו להתחבר, היה כייף וחוויתי ויש גם טור שהוקדש לזכרונות המשפחתיים.
רגע לפני שחגי תשרי מגיעים בצעדי ענק, חגים שמאופיינים בהרבה מסורת ואוכל טוב ומשפחתיות, מצאתי את עצמי מתרפקת על זיכרונות ילדותי מבית הורי, פתאום באמצע החיים הותקפתי בגעגועים נוסטלגיים לטעמים ולריחות והרגשתי צורך להתחקות אחר המסורת התוניסאית המשפחתית, שיתפתי את ילדי בזיכרונות על סבתא שלי סולטנה, אמו של אבי שהם לא זכו להכיר, היא הייתה אישה קטנת ממדים וגובה אבל גדולה בעוצמתה, היא גרה איתנו וניהלה את כל המשפחה ביד רמה, הילדים שלה הכלות החתנים ואפילו את הנכדים והנינים, היא הייתה הסולטנה (מלכה) של המשפחה, ולהאכיל את כולנו בחגים ובשתות היה חלק מתפקידה המכובד והיא עשתה את זה מכל הלב ובמקצוענות, כל מי שנכנס אליה, ישר היה נשאל עם רעב והיא אף פעם לא באמת ציפתה לתשובה ולא משנה מידת הרעב היינו חייבים לאכול עד הסוף, כי אם לא הייתה נעלבת שלא הצליח לה. היו לה סירי אלומיניום גדולים ומצוחצחים במיוחד לחגים, והיא הייתה מבשלת בחסד אבל עם הרבה שמן , לא פלא שהתוניסאיות עגלגלות עם כמויות השמן והטיגונים בבישולים שלהם. אני זוכרת אותה מטגנת ערימות של קציצות כפיתות תוניסאיות וקוסקוס ותבשילי עוף ובשר ומחלקת לנו בצלחות עמוקות וגדולות, ערימת קוסקוס מלאה בכל טוב, אחד הזיכרונות המשעשעים ממנה, שהייתה אופה לנו פיתות פראנה בחצר, פראנה למי שלא יודע, זה בור חצוב באדמה שבתוכו חבית שהיו מדליקים בה מדורה וכשהעצים הפכו לגחלים הייתה מדביקה את הפיתות בדפנות והריח היה מתפזר בכל השכונה ואני זוכרת את כל ילדי הרחוב עומדים סביבה ומחכים לפיתה, כשהבצק עמד להגמר ולא נשארו לה פיתות בשבילינו היא הייתה מגרשת אותם בצעקות בערבית תוניסאית והם היו בורחים, אבל חוזרים שוב בפעם הבאה. בימי שישי בבוקר בערבי חגים הייתה גם מטגנת לנו ספינז'ים שהיו כיבוד מבוקש בכל אירוע משמח, בחתונות , חינות בר מצוות ועוד. כשנפטרה סבתי בשיבה טובה, נשארו הזכרונות המתכונים והכלים שלה ואמא שלי לקחה את הפיקוד על הארוחות המשפחתיות, היא עד היום טוחנת את התבלינים במכתש ועלי , מייבשת פלפלים חריפים לאריסה, ממלאת צינורות מעיים ועושה מהם מחשי, אופה חלות ומפליאה בסלטים מגוונים, וצמיד מוצאת למי לחלק צלחת קוסקוס או חלות. האוכל המסורתי היה משמעותי מאוד בבית שלנו, בחגים אחרי הארוחה היינו שותים תה חזק עם בוטנים, ופיצוחים שעברו קלייה ביתית כמובן, לכל חג היה את המשהו המיוחד שלו, וההכנות לקראת החגים היו הרבה לפני, בכיפור שחטו במיוחד תרנגולות, בפסח זה היה כבש, בראש חודש ניסן פשישה, בפורים ערמות של עוגיות מסורתיות, בשבועות עוגיות עם צורות ועוגת סולת, לראש השנה סיר גדול עם איברים פנימיים לברכות ותמרים יבשים שבצפת מוכרים כבלאח של התוניסאים, בכלל, בצפת של ילדותי היו הרבה תוניסאים שישמרו את המנהגים. ועכשיו הריחות האלו מתפזרים לי בזיכרונות וילדי כל כך מתרגשים ומתלהבים מהסיפורים ולי מתחשק לשחזר בביתי שלי את העבר, לצאת לשוק כמו אבא שלי שהוא איש תורה קסום ושקט שעדיין הולך עם כובע הבירא (כמו בארט) התוניסאי, ובחלוקת התפקידים המשפחתית הוא אחראי על הקניות, בשר ודגים אצל הקצב, הירקות פירות והתבלינים מהשוק הכל טרי ומוקפד . אף פעם לא ייחסתי חשיבות מרובה לשימור המסורת המשפחתית , וברגע אחד של נוסטלגיה התאהבתי מחדש ומתחשק לי יותר מתמיד לראות לחוות להריח לטעום לבשל ולשמר את הזיכרונות של בית ילדותי ולהעביר את כל היופי הזה גם לילדי שמתלהבים מהרעיון ותמיד מרוצים כשיש סירים על הגז והבית מתמנלא בריחות של בישולים ולחם טרי וחם..'
התמונות מהארוחת משתה של חן קורן ושף רפרם חדד.
