מן תחושה כזו מוזרה, כאילו הבטן שלי דיברה. שנה היא דיברה, סיפרה לי איך תנטוש אותי יום אחד, איך תתנהג בצורה מחפירה, איך מיד תמצא אהבה חדשה, איך חיינו המשותפים יימחקו בדקה, איך כל המשפחה שלך בדפוס מוכר תעבור לחבק את הבחורה החדשה.
איך שנתיים מחייך נמחקו כמו גרגר אבק, איך תפרסם תמונות אהבה שלכם בידיעה שאני רואה, איך תשתמש באותן הקלישאות שאמרת לי, איך תתאהב שוב ותחווה שוב בעוצמה, איך היא תהייה הקורבן הבא.
חסמתי אותך, שלחתי אותך, המשכתי הלאה, נעשתי אישה עסוקה, איך הייתי בטוחה שזהו, התנתקתי ממך
ואיך שוב ושוב ושוב אתה עולה בתת מודע, חלומות נוראיים, אכזריים, שואבים, מספרים סיפור שהבטן שלי אוכלת בשנייה
איך? תגיד לי איך? בלי שום הינד עפעף זרקת שנתיים לפח, בלי שום סנטימנטים, בלי שום חמלה. מתה ללמוד ממך את השיטה. תכנות המוח למחוק ולקפוץ לקשר הבא.
כועסת, זועמת, עצובה, שונאת, איזה בליל של שליליות הוצאת ממני, כמה רע אני מרגישה בגללך.
מחר אקום בבוקר ליום חדש, אשמע מאנשים כמה אני מדהימה, אתרוצץ בשמחה בין פרויקט למשימה, לא אחשוב עליך דקה! אחזור עם חיוך הבייתה ואצחק על אתמול, ששוב נפלתי בקלות לתהום
שהכל כל כך לא קשור אליי, יבוא יום וזה יהיה מאחוריי.
