מאז שאני זוכרת את עצמי, אף פעם לא הייתי באמת שלמה עם מי שאני. תמיד קינאתי באחרים … ביפים, בעשירים, במקובלים, במוצלחים, באלא שבטוחים בעצמם – אלא שהחיים האירו להם פנים.
גדלתי בשכונת מגורים יוקרתית יחסית, בת למשפחה מרובת ילדים, ממוצא ספרדי עם מעט מאוד אמצעים. מוקפת במשפחות קטנות, אמידות, מקובלות ומצליחות – אלא שהחיים האירו להם פנים.
שם הכל התחיל, רציתי להיות כמותם … יפה, עשירה, מקובלת, מצליחה ובטוחה בעצמה … רציתי שהחיים יאירו לי פנים.
מבלי להרגיש התחלתי להתרחק מעצמי – מהבית, מהמשפחה, מהחברים, מהשורשים, מהאמונות ומהערכים.
הגרתי לחו"ל, רכשתי חברים חדשים, אימצתי אמונות שונות, תמכתי בערכים אחרים, ראיתי עולם, הרחבתי אופקים והחיים האירו לי פנים.
היה לי הכל, כך היה נדמה, כל מה שאי פעם רציתי … יופי, עושר, הצלחה, בטחון כלכלי … אבל משהו היה חסר!
שכחתי מי אני, שכחתי את האנשים שאוהבים ומעריכים את מי שאני, שכחתי מי היה ותמיד יהיה לצידי, שכחתי את הערכים והאמונות שלי – בגדתי בעצמי!
