האשה השקטה/ א.ס.א. הריסון
הספר הזה הוא על ג'ודי וטוד, היא ד"ר לפסיכולוגיה, הוא יזם לעיתים מצליח, הם חיים בקומה ה 18 מול הנהר בדירת פאר, עשרים שנה הם יחד.
ג'ודי מקבלת כשני מטופלים ביום, זה מספיק לה, היא מקבלת מטופלים לא בשביל להתפרנס, טוד מפרנס אותה, היא מקבלת מטופלים על מנת לשמור על הכושר המנטלי שלה, אין לג'ודי דאגות כלכליות – לטוד יש.
טוד לא למד יום אחד נוסף לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, טוד מאמין בעשייה, הוא איש של עשייה, הוא קונה, הוא מוכר, הוא משפץ, הוא עושה.
טוד קונה בניינים מטים ליפול משפץ אותם ומוכר אותם, ברווח. מרגע הקנייה ועד רגע המכירה הכול יכול להשתבש, לעיתים זה אכן משתבש.
לטוד יש פורשה שחורה, המכונית חשובה לו, מכונית הפורשה השחורה שלו מייצגת עבורו משהו, היא מוכיחה משהו, היא נותנת לו רשות פנימית לנעוץ את עיניו בנקודה שהחצאית והרגלים של מזכירתו נפגשות, אולי יום אחד החצאית תהיה קצרה מידי או הדוקה מידי או משהו אולי יקרה עם החצאית וטוד יראה לא רק את מפגש הרגלים עם החצאית אלא אף פיסות נסתרות יותר מגופה, כל בוקר טוד מקווה שמשהו כזה יקרה, זה טרם קרה.
לג'ודי אין מכונית פורשה, יש לה מכונית אחרת לא פורשה, אבל ג'יפ, חשוב שנדע שזה ג'יפ.
אין לג'ודי פורשה, יש לה ארון מלא בבגדי מעצבים. ג'ודי פיתחה טעם יקר בבגדים, והיא מטפחת את ארון הבגדים שלה באותה דרך בה היא מטפחת את הדירה שבה היא גרה ואף באותה הדרך בה היא מפתחת את מיומנויות הבישול שלה.
גו'די מבשלת אוכל גורמה, כשטוד מגיע הביתה היא מכינה לשניהם ארוחות גורמה שהם אוכלים יחד בדירה המעוצבת שלהם. תוך כדי, הם אף שותים משקאות, הם שותים משקאות ואוכלים ארוחות גורמה.
ג'ודי וטוד אינם נשואים, ג'ודי מעולם לא רצתה להתחתן, טוד דווקא ביקש ממנה אולם היא לא רצתה, ג'ודי חיה לפי מה שמתאים לה, מתאים לה לחיות עם בן זוגה ללא שום מסמך רשמי בניהם, ג'ודי לא רוצה להתחתן. והם לא מתחתנים. גם אין להם ילדים, ג'ודי אינה רוצה ילדים, ונראה שטוד משלים עם זה, טוד משלים עם זה שאין חתונה ואין ילדים, וג'ודי משלימה עם זה שטוד מנהל מערכות יחסים מיניות עם כל מיני נשים.
זה נראה לה הגיוני, זה נראה לה משהו שהיא יכולה לעמוד בו, זה נראה לה משהו שלא אמור להפריע לה בשגרת החיים המושלמת שיצרה לעצמה.
היא לא אומרת מילה לטוד על הבגידות הקטנות הללו, היא פשוט בוגדת בו בחזרה לא בוגדת בו פיזית עם גבר אחר, זה כבר יצריך עבודה רבה מידי, אז היא בוגדת בו ביום יום שלו, כאן מעלימה לו מפתח, שם הורסת לו חולצה שהוא אוהב במיוחד, ואם הוא ממש מרגיז אותה אז היא שמה לו משהו במשקה שיסבול למה לא? מגיע לו.
אז יש זוג אנשים, יפים מצליחים חכמים, מוכשרים, שמנהלים חיים, חיים מסוג מסוים,
לג'ודי יש משפחה יש לה אחים יש לה הורים על פניו הכול נראה מושלם, אז מדוע ג'ודי לא רוצה ילדים ולא רוצה מסמכים, ואם הכול כל כך מושלם אז איך זה שאין שיחות בין ג'ודי לטוד? ואיך זה שלא מדברים על שום דבר?
טוד עובר משבר, משבר שאנשים עוברים כשהם מגיעים לגיל ארבעים. אנו יודעים שטוד עבר משבר אנו לא בטוחים מתי בדיוק? במה בדיוק המשבר התבטא? כיצד בדיוק ג'ודי הייתה שם לצידו? האם היא בכלל הייתה לצידו? או כמו תמיד נמנעה? לא דיברה על זה? לא התייחסה לזה? ג'ודי חושבת שהמשבר היה ונגמר.
מנקודת המבט של טוד המשבר נפתר כשהוא מכיר את נטאשה, נטאשה הצעירה, היפה, המלאה, (ג'ודי בת הארבעים פלוס עדין דקיקה כפי שהייתה ביום בו היא וטוד נפגשו) נטאשה שמדברת ללא הפסקה, נטאשה שרוצה דברים. נטאשה שיש לה דרישות מטוד, היא רוצה שהוא יהיה בשעה מסוימת בבית, היא רוצה שהוא יאכל עמה ארוחת ערב, היא לא רוצה שהוא יצא עם חברים, היא רוצה בית כמו שבית אמור להיות לפי דעתה, בית עם ארוחות ערב ושיחות ואנשים וילדים. ולא בית שמזכיר מוזיאון.
נטאשה בהריון.
טוד מחליט לעזוב את ג'ודי.
ומכאן יש התפתחויות בעלילה: איך ג'ודי מתמודדת עם החלטתו של טוד לעזוב? ואיך טוד עצמו מתמודד?
לא אגלה כמובן מה קורה בהמשך העלילה את זה כבר צריך לקרוא לבד.
אינני אוהבת את הדמויות בספר הזה, לא הייתי מתחברת עם אף אחת מהן, מן הסתם הייתי מעריכה את טעמה של ג'ודי בבגדים, אני גם אוהבת בגדים יפים. הייתי מעריכה את זה שהיא מקפידה על תזונה בריאה על התעמלות, על אורח חיים בריא. הייתי בהחלט מעריכה את השכלתה את נחישותה ללמוד ולהתפתח. הייתי אפילו מקנאה בה מעט מידי פעם על זה שבזמן שאני משתגעת משעות אחרי הצהרים עמוסים ומתישים עם ילדי, היא באותו הזמן קוראת ספר או עסוקה באימון אישי.
הייתי מקנאה בה אך לעולם לא הייתי מתחלפת עמה, אני אקטר לנצח על ההתשה שבגידול ילדים אולם הרי לא אוותר על זה בעד שום הון שבעולם. גם טוד לא מוצא חן בעיני, עם מכונית הפורשה השחורה שלו, ועם האובססיה שלו לפלרטט עם כל אשה מתחת לגיל שלושים. אינני אוהבת מכוניות שחורות, ופלירטוטים שהופכים למהות עצמה, מביכים אותי בעיקר.
אז מדוע בכל זאת לקרוא את הספר הזה? יש בספר דבר מה מושך. יש בסיפור הזה משהו מאוד כנה וחשוף. אם מתעלמים לרגע מכל סיפורי המסגרת, מכל סממני הסטטוס של בגדי מעצבים, דירות יוקרה מכוניות מרוץ, אם מתמקדים רגע בבני האדם, אז יש כאן יחסים בין בני זוג, שנדמה שנעצרו. יחסים שנעצרו בשלב מסוים ולא התפתחו לשום מקום.
האם באמת אפשר להיות זוג שהדברים לא נאמרים? האם אפשר להיות זוג תוך כדי התעלמות מחלקים שלמים בחייו של בן או בת הזוג?
האם נימוס זה משהו שמספיק להחזיק מערכת יחסים?
ומה מקומה של המשפחה? האם אחד מבני הזוג שאינו מעוניין בילדים, באמת יכול לצפות שבן הזוג שלו יהיה אתו בהחלטה הזאת לאורך שנים? האם באמת ניתן לכפות החלטה כזאת על שותפך לחיים?
הסיפור גם נוגע במערכות יחסים שמחוץ למערכת הזוגית. מה משמעותן? כמה הן חשובות? כמה משמעותי שלבני הזוג יהיו חברים שאינם שייכים לזוג כזוג. כמה חשוב לשמור ולטפח יחסים עם אנשים אחרים? עם חברות טובות? עם ידידים? האם באמת אנו יכולים לשים את כל יהבנו, בבן אדם אחד? האם זה נכון? נדמה שהן ג'ודי והן טוד עשו טעויות רבות במשך השנים ולמרות מגורים משותפים של עשרים שנה יחד, יש בניהם זרות רבה. חשתי ייאוש כשקראתי את הספר הזה, תחושה של חיים מבוזבזים.
למרות סיפור המסגרת שלטעמי הוא מעט מופרך, הסיפור מצליח לגעת ולעורר נושאים משמעותיים ולכן למרות הכול אני ממליצה לקרוא אותו.
