לא מזמן עברנו דירה. כלומר, בעבודה שלי עברנו למשרדים חדשים. האמת? אין מה להגיד. משרדים שווים בהחלט. רמה גבוהה מאוד. עיצוב עכשווי, לפנים.
ובכל זאת, רוב העובדים מבואסים לגמרי כי המיקום החדש פחות נוח. רובנו נעמוד הרבה יותר זמן בפקקים בבוקר ו …. טוב, לא על זה רציתי לדבר אתכם. בקיצור עברנו משרדים ונזכרתי במשהו שפעם התחלתי לכתוב והפסקתי, לא הבשיל. אז קבלו ….
"אתם מכירים את זה נכון? ז'תומרת מי שעובד במשרדים בכלל ומשרדי הייטק בפרט.
אני מגיע בבוקר למשרד והעמדה נקיה, מסודרת, המטבח מסודר ומוכן לעוד יום, כל הכלים שטופים. יא אללה אני שואל, איך זה קורה? מה? יש גמדים שמגיעים בלילה?
אז זהו, כנראה שכן. לגמדים האלה קוראים האנשים השקופים. אלה שמסתובבים לנו בין עמדות העבודה כשנשארים להשלים קצת שעות, מרוקנים פחים, שוטפים כלים. אני גם רואה אותם מוקדם בבוקר כשאני מדליק את האור במשרד, הם גם שם. גמדים אחרים, גמדי הבוקר.
אז רציתי לספר על מישהי כזו, שעובדת אצלנו במשרד. מצחיק כי שמתי לב אליה כבר בשבוע הראשון בעבודה החדשה. ישבתי עם כמה חבר'ה וסיפרתי להם קצת על הגירושים, על הטקס ברבנות (זה היה ממש ממש טרי). אומרים שזה טקס משפיל, לא יודע, נראה לי שזה תלוי באיזה סטייט אוף מיינד מגיעים אליו. אני הייתי די משועשע ונראה לי שגם גרושתי היתה מעט מבודחת. בינינו, אבל ככה שאף אחד לא ישמע, תוך כדי שחיכינו שכבוד ה … אנא עארף, כבוד הבחור שכותב את הגט על איזה קלף מעור של משהו, כאילו אנחנו במאה העשירית לפני הספירה, יואיל בטובו לסיים, אני בינתיים מעביר את הזמן בטינדר. מחליק עם האצבע, ימינה, שמאלה, ימינה, שמאלה. הזוי. מה? אתם לא יודעים מה זה טינדר? לכו תשאלו.
גלשתי …בקיצור, אני יושב ומספר על חוויות הרבנות ואז אני קולט אותה עומדת שם בזווית העין, מחייכת. כן, היא גם מכירה את הטקס. הסטטיסטיקה, הסטטיסטיקה …. מפה לשם התחלנו לדבר קצת. גברת סבבה, נחמדה, צנועה.
מאז, בימים בהם אני נשאר עד מאוחר בעבודה משתדל תמיד לתפוס אותה, לקשקש איתה, יורדים ביחד לקפה, מנסה לשכנע אותה להפסיק לעשן. בקיצור, לתת יחס"
טוב, כאן זה נגמר. אמרתי לכם שזה לא הבשיל, נכון?
בקיצור, אז השבוע עברנו משרדים, והגברת, כמו שאר ה-"אנשים השקופים", נשארה מאחור. בטקס הפרידה מהמשרדים הישנים עשינו משחק כזה, שיהיה משעשע (בכל זאת, תרבות סטארט-אפ). כל אחד צריך לכתוב על פתק: למה הכי אתגעגע ולמה הכי לא אתגעגע. אז חשבתי וחשבתי. כמובן, אתגעגע למרחק הקצר מהבית. חמש דקות נסיעה והופ אני במשרד. אבל זה בנאלי מדי. באמת באמת, אני אתגעגע אליה, היא היתה מצחיקה אותי, היה כיף לדבר איתה גם אם איך לאמר בעדינות לא אכלנו מאותו המסטינג בצבא. היינו מדברים על הכל. דיאטה, סיגריות, דייטים, חו"ל, בחורים, בחורות, כן כן, גם על סקס, פנטזיות, חלומות.
אז קצת עצוב לי בשבילה, כי מי יודע לאיזה משרד היא תיפול עכשיו ואיך יתיחסו או לא יתיחסו אליה. קצת עצוב לי בשבילי כי היא כן היתה סוג של מפלט בשבילי, מישהי לדבר איתה.
ולא. בשבילי, היא ממש לא היתה שקופה. היא בן אדם בשר ודם, עובד לפרנסתו ומנסה לשרוד כמו כולנו ואני בטוח שהיא תדע ליפול על ארבע ולהמשיך הלאה.
עכשיו נראה לי שזהו …רגע רגע רגע. לא באמת חשבתם שנסיים בלי איזה שיר. שקופים … שקופים … עירומים! זהו, זה השיר. האזנה נעימה.
[youtube BGTxdA6qtAM nolink]