לשם הספר יש משמעות רבה בכל מה שהתרחש מהתחלת הספר ועד לסיומו.
"אלת הצדק הייתה מרהיבה… כיסוי העיניים היה ירוק כמעט לחלוטין, החרב ביד ימין אדמדמה." (עמ' 80).
סוחר סמים נרצח ומושלך בסמטה אפלה. הולנדי צעיר תמהוני נמצא משוטט כשהוא מגואל בדם, ומכל עורכי הדין שבאוסלו, מתעקש שדווקא זו שמצאה את הגופה, תייצג אותו. ואז מוצאים החוקרים האנה וילהלמסן והוקון סאנד גופה נוספת: הפעם של עורך דין פלילי מפוקפק. מהר מאוד מתגלה קשר בין המקרים, אבל דווקא הגילוי הזה מעמיד בסכנה את חיי עורכת הדין ושני החוקרים.
"שינה אכזרית וזדונית עם סיוטים על רדיפה בידי עורכי דין ענקיים ושטניים, ודמות זעירה צהובה שקוראת לו מענן באופק. הוא ניסה לרוץ לעברה אך רגליו היו כמטילי עופרת והוא לאהצליח להתקרב. בסופו של דבר היא נעלמה לחלוטין. הדמות הצהובה התעופפה והוא נותר שכוב על הארץ, תובע משטרתי קטן מוקף נשרים בגלימות עורכי דין, שניקרו את עיניו." (עמ' 260).
ככל שהם מתקדמים בחקירתם והראיות מצטברות, החוקרים מסתבכים ברשת של שחיתויות וקשרים בין נציגי מערכת השפט וגורמים עבריינים.כשהם מתקרבים לפתרון התעלומה מתגבר האיום על חייהם, כמו גם ההכרה שכדי שהצדק ייעשה, עליו גם להיראות.
"אלת הצדק הציצה מבעד לכיסוי העיניים העבה. עינה האחת ננעצה בו, והוא יכל להישבע שלשבריר שנייה היא קרצה. וחייכה. חיוך יבש, חידתי." (עמ' 315).
ספר ראשון של אן הולט שאני קוראת, אהבתי את חידודי הלשון כולל הכנסת השפה האמריקאית בכתיבה. מומלץ ומחכה לספרים נוספים שלה.
קריאה נעימה.