יש מנטרה, עליה חוזרים כל אנשי המקצוע העוסקים בגירושים, שאומרת שכאשר הורים מתגרשים – הם לא מתגרשים מהילדים. אמנם מדובר במנטרה נכונה, אך בפועל, לפחות מבחינה חוקית, היא לא תמיד עומדת במבחן המציאות, בעיקר מהצד של האבות במשוואה.
נכון להיום לאבות גרושים אין כל חובה חוקית להיות בקשר עם ילדיהם ולעמוד בהסדרי הראייה שנקבעו. ירצה האב – ישמור על קשר עם ילדיו. לא ירצה – הנטל ייפול על האם. כתוצאה מכך, אבות רבים מקיימים קשר לא סדיר עם ילדיהם. הם מאחרים להגיע ולקחת את הילד, מבטלים ברגע האחרון את המפגש ועוד. בכך פוגעים אותם אבות בילדיהם, אך לא רק. הם דוחקים את האם לפינה, מחייבים אותה לשנות תוכניות, להישאר עם הילדים או לארגן בייביסיטר, וכמובן שמשאירים לה את ההתמודדות עם שברון הלב של הילד. ואת כל זה הם עושים מעכשיו לעכשיו.
אך יותר מכל, אי חיובם של האבות לקיים את זמני השהות עם ילדיהם מעיד על הדרך שבה המדינה רואה ומתייחסת לאבהותם של אבות גרושים. בעוד שעל האם, שלרוב מגדלת את הילדים, מוטלת החובה לשמור על בריאותם ושלמותם הפיזית והנפשית, נראה שלאב יש זכות בחירה. על פי חוק הוא אינו מחויב לדבר, מלבד תשלום דמי המזונות. המצב הזה פוגע, בסופו של דבר, בילדים.
"כיום ברור לנו שהילד יוצר התקשרות גם לאב וגם לאם, באופן שאינו תלוי זה בזה", אומרים פרופ' אבי שגיא-שְורץ, פרופסור מן המניין בחוג לפסיכולוגיה, דיקן הפקולטה למדעי החברה וראש המרכז לחקר התפתחות הילד באוניברסיטת חיפה וד"ר תרצה יואלס, מרצה במסלול מומחים בחוג לפסיכולוגיה ואחראית על התחום היישומי במרכז לחקר התפתחות הילד, אוניברסיטת חיפה במאמרם "אימא, אבא, ומה איתי, אני זקוק לשניכם" . עבודתם של השניים מצביעה על חשיבות הקשר שבין ילד לשני הוריו לאחר הגירושים לצורך התפתחותו הנאותה – חברתית, אינטלקטואלית ורגשית. "אם שני ההורים היו נוכחים בחייו הילד היה מקיים שתי התקשרויות במקביל, כאשר שתיהן חשובות להתפתחותו. במילים פשוטות, הילד זקוק לקשר מתמיד עם שני הוריו, ופגיעה בקשר שכזה עשויה להפוך אותו לילד בסיכון. ככל שהקשר עם אחד מן ההורים משתבש מוקדם יותר בחייו של הילד, כך דרגת הסיכון גבוהה יותר".
דרוש: שינוי בחוק
מרגע שילד נולד, יש לכל אחד מהוריו חובה הורית כלפיו, אך בעוד חובתה ההורית של האם ברורה ומובנת מאליה, יש צורך בשינוי החוק ובשינוי הנורמות החברתיות בכל הקשור להורותם של האבות כך שגם לגביהם זאת תהיה חובה הורית ולא אפשרות או בחירה.
חייבות להיות סנקציות קבועות בחוק כנגד אב (ובמקרה ההפוך כלפי אם) שלא מממש את זמני השהות שלו, במטרה לשמור על הקשר ההורי בינו לבין ילדיו. אולם לסנקציות אלה, כמו פיצוי כספי לאם, יהיה תוקף רק בהינתן דרישה ברורה בחוק, שאינה משתמעת לשתי פנים, להמשך הורותו ואחריותו של האב, גם במקרה גירושים.
הנושא הזה כבר עלה לדיון בעבר. ועדת שניט, הוועדה לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין בראשות פרופ' דן שניט, שהוקמה בשנת 2005, דנה בו. בנוסח החוק החדש, אותו הציעה הוועדה, סעיף 11 דן ב"הפרת האחריות ההורית". המלצת הוועדה הייתה שיש לנקוט צעדים משפטיים, החל בהנחיה וסיוע וכלה בסנקציות כספיות, כנגד הורה המפר את הסכם ההורות.
אך עד היום לא יושמו המלצותיה של הוועדה, ולכן נותר לנו רק לקוות שהכנסת תאשר את המלצותיה ותהפוך אותן לחוק, ובכך תביע את התייצבותה הן מאחורי שינויים חברתיים והן מאחורי מחקרים פסיכולוגיים עכשוויים ביחס לחשיבותו של האב בחיי ילדיו.
הבהרה אחת למאמר: המצב כיום בו האמא חייבת לגדל את הילד ולאבא זאת זכות ובחירה הוא בלתי הגיוני. לא הגיוני לשחרר את האב מחובתו וזכותו, לא הגיוני להתייחס לאמא כאישה הקטנה שזהו תפקידה בחיים. יש צורך בהדרכות להורים, ניסיונות לקדם את הנושא דרך אנשי מקצוע ועוד. אם לא מצליחים, אין כל סיבה שהאם תהיה בייביסיטר חינם לאב (והפוך במקרים המתאימים) ולכן יש לדאוג לפיצוי כספי במקרים כאלו, בדיוק כפי שועדת שניט ממליצה בסעיף 11 להצעת החוק שלה.
הועדה ממליצה על חלוקת זמני השהות (הסדרי ראיה) כחובה של שני ההורים. לא עוד מצב אבסורדי של "רשאי" ו "זכאי" לאב ו"חובה" לאמא. הפרת הסכם או הסדר הורות תוגדר בחוק כ "עוולה נזיקית" ותאפשר לבית המשפט לחייב את ההורה המפר בפיצויים או להוציא צו מניעה להפסקת ההפרה.
אין כל סיבה שכחברה לא נפעל ככל יכולתנו למנוע את המצב בו הורים לא מאפשרים לאחר או אינם מממשים בעצמם את זכותם וחובתם ההורית. לפיכך, הוועדה ממליצה על מספר צעדים מתקנים וסנקציות במקרה של הפרת הסכם הורות או הסדר הורות :
11. הפרת הסכם הורות או הסדר הורות
(א) הפר הורה הסכם הורות או הסדר הורות רשאי ההורה האחר או הילד לבקש מבית המשפט להורות על אמצעי האכיפה הבאים נגד ההורה המפר:
(1) הפניה ליחידת הסיוע שליד בית המשפט, לשם גיבוש דרכים למימוש הסכם ההורות או הסדר ההורות;
(2) מינוי צד שלישי למתאם הורות, אשר ילווה את ההורים במימוש הסכם ההורות או הסדר ההורות;
(3) חיוב הורה שהפר באופן חוזר ונשנה את הסכם ההורות או הסדר ההורות, לתת התחייבות שישתתף בהדרכה וטיפול מקצועי מגורם שייקבע על ידי בית המשפט, ולשאת בהוצאות הכרוכות בכך;
(4) חיוב ההורה המפר בתשלום פיצויים לילד או להורה האחר, לרבות פיצויים בשל נזק שנגרם למי מהם;
(5) שינוי ההסדרים שנקבעו בהסכם ההורות או בהסדר ההורות.
(ב) סעיף קטן (א) אינו בא לגרוע מסמכותו של בית המשפט לתת צו אכיפה לפי פקודת בזיון בית המשפט.
גיא רוה
קבוצת הפייסבוק שלנו.