"בזמן האחרון אני נתקל בתופעה של נשים שהחליטו לא ללדת. ההחלטה הזאת, אם מצד הגבר ואם מצד האישה, היא בעיניי איזו הפרעה במחזור הטבעי של הטבע. אישה המחליטה לא להביא ילד זה סוג של נכות. סוג של אגואיזם".
דבריו אלו של יהושוע עוררו את זעמן של נשים רבות, ובצדק. גם אני כמותן חושבת שהחלטה זו של אישה כזו או אחרת (או של גבר באותה מידה) לא צריכה להיות מעניינו של איש למעט אותו פרט שקיבל את ההחלטה על השלכותיה המגוונות בנוגע לחייו.
ובחזרה לספר, שרה הלר כאמור היתה חלק מאותה קבוצה שלא רצתה להביא ילדים לעולם. כשאחת מבנות החבורה נרצחת באכזריות, כשלידה דבוקה בובת תינוק ועל מצחה המילה "אמא", מתחילה חקירת רצח, ששילה נוטלת בה חלק, בהתחלה כחשודה ואח"כ כמי שחייה אולי נתונים אף הם בסכנה.
לא ירחק היום ודמות נוספת מוצאת את מותה בדרך דומה, ושירה חשה שיומה קרב.
בשפה עשירה וקולחת, המחברת מובילה אותנו למסע בין הדמויות, אל תוככי מוחן, אל נבכי החקירה, אל אותם ימים סטודנטיאליים של שירה וחבריה, ומחברת בין החלקים ביד אומן עד לסוף המרתק.
מי מעוניין במותן של נשים שלא מעוניינות להביא ילדים לעולם ? מה קושר בין הנרצחות (מעבר לידוע מראש), ומדוע הן מובלות לטבח בצורה אכזרית כל כך.
מותחן פסיכולוגי מיוחד במינו המשלב בין שאלות הרות גורל לפרשיות רצח קשות.
הכתיבה ריתקה אותי למן העמוד הראשון ועד לאחרון ואני ממליצה בחום על הספר.
קריאה מהנה.
