"אני רוצה לרדת במשקל, אבל מיד רצה ומחסלת חבילת גלידה". "רק חשבתי על דיאטה ואכלתי את כל האוכל שהילד השאיר", למה זה קורה לנו? שואלים אותי רבים. הרי אנחנו באמת רוצים לרדת במשקל, מבינים את המשמעויות הבריאותיות של עודף משקל. ולמרות זאת, מתנהגים בצורה הפוכה לגמרי, כל כך לא הגיונית.
ההסבר לכך הוא פיזיולוגי.
על גזע המוח יושב המוח התיכון שהוא אחראי על מספר פעילויות פיזיולוגיות אוטונומיות, לא ניתנות לשליטה כמו וויסות טמפרטורה. הוא גם שולט בתגובות לאיומים, כאשר המטרה היא – הישרדות פיסית. התגובה הבולטת והמוכרת היא תגובת "הילחם או ברח". כאשר אנחנו מאוימים, המוח התיכון נכנס לפעולה ומחליט במהירות האם כדאי להילחם או עדיף לברוח. תופעה זו קיימת בבעלי חיים. מספיק להתבונן בחתול מאויים. הוא מקמר את הגוף, השיער סומר והוא מוכן להתקפה או לבריחה.
החלק החושב, הרציונאלי נמצא בקליפת המוח. כאשר אנחנו רוצים לעשות שינוי כמו ירידה במשקל, או כל שינוי אחר, או רוצים לבחוור נכון מבין אפשרויות שונות, אנחנו זקוקים לקליפת המוח שתנתח את כל הנתונים ותבחר את הדרך הנכונה. אולם, כאשר יש איום מפחיד ומלחיץ – הגישה לקליפת המוח נחסמת ומנגנון ההישרדות נכנס למצב אוטומטי.
בעבר זה היה מנגנון של הישרדות שבזכותו שרדנו. הרי אנחנו לא מהירים וחזקים כמו חיות הטרף שאיימו עלינו. גם בזכות בפעולה הזו של "הילחם או ברח" – שרדנו. כיום, אנחנו כבר לא נתקלים באריה משוטט (למרות שבזמנים אלה סכינאים מהווים תחליף..), אולם, מצבי שינוי מפעילים את מנגנון האיום באותה צורה.
וכך, כאשר השינוי נתפש כאיום, החלק הרציונאלי שמצוי בקליפת המוח נחסם, המוח התיכון נכנס לפעולה ואנחנו או מזנקים על המטרה ומתחילים באיזו דיאטה מטורפת (שאין לה סיכוי לאורך זמן, אבל זה כבר סיפור אחר…) או בורחים. ולאן? לחבילת העוגיות….
אז מה עושים? מנסים לפרק את האיום.
בואו נזכור שמטרה גדולה גורמת לפחד וחרדה, הגישה לקליפת המוח נחסמת ואנחנו לא מצליחים.
לעומת זאת, מטרה קטנה יותר אינה נתפשת כאיום, הפחד נעקף, קליפת המוח מופעלת ואנחנו מצליחים.
לדוגמא: רן הגיע אלי במשקל של 134 ק"ג. "כמה אני צריך לרדת"? שאל. הוא כבר היה אחרי אינספור ניסיונות דיאטה. "5 ק"ג", עניתי בביטחון . הוא התבונן בי בעיניים תמהות. "רק 5?". ובכן, חמישה ק"ג נתפשים כאפשרי, כלא מאיים. הרי רק לחשוב על מסלול של 40 ק"ג מכניס לאותו מעגל חרדה , איום, לחץ וסכנה שבו הוא בורח לכיוון הכול כך מוכר של אכילת יתר.
וכבר אמרו חכמים שכל מסע גדול מתחיל בצעד קטן.
** הכותבת היא רחל גרנות, שפיתחה תוכנית ייחודית לאכילה – "לאכול ולרזות עם רחל גרנות" לפיה מותר לאכול הכל ולהתיידד עם האוכל. התוכנית זמינה גם באינטרנט. גרנות היא יועצת תזונה בעלת תואר שני בחינוך לבריאות מאוניברסיטת קליפורניה בארה"ב ועוסקת בנושא מזה שלושה עשורים. כתבה טור במוסף "שלך" בעיתון ידיעות אחרונות. היא פרסמה שני ספרים בנושא: "לאכול ולרדת עם רחל גרנות" ו-"מועדון המנצחים", שנכתב יחד עם סמדר שיר
טלפון ללקוחות אונליין / בירורים / קביעת תורים : 073-207-2207
צילום: שאטרסטוק
