אז זהו?
?this is as good as it gets
לא שאני רוצה להישמע קטנונית, או חלילה, כפוית טובה.
יש לי בן זוג מקסים שמצליח לאהוב אותי על אף ולמרות. יש לי 4 ילדים נחמדים וכלב חצי שפוי. יש לי בית כמעט חף ממשכנתא ועתיר סדקים, יש לי המון תוספי תזונה שאני נוטלת מדי יום במאמץ לשמר אותי, יש לי משקפיים חדשים שאני עדיין לא רואה דרכם דבר אבל נאמר לי שתיכף אתרגל, יש לי חברות טובות ואין לי חלומות יותר.
שנים ניהלתי דיאלוגים ארוכים ומשמעותיים עם עצמי.
יחד ניתחנו סיטואציות מורכבות, פרטנו אותן אחת לאחת וקיבלנו החלטות מושכלות ברוב דעות. התעמתנו גם עם נושאים קשים לעיכול, כגון בדידות, מצבי רוח, תסכול ושאלת המיליון דולר: מה יהיה איתי. והנה פתאום עצמי כבר לא מוכן לשוחח איתי יותר.
בזמן האחרון בכל פעם שאני פונה בניסיון לגשש ולעורר דיון בשאלה שמציקה, תהייה קיומית או סתם לשאול לשלומי, עצמי מתעלם, עושה את עצמו כלא שומע ונעלם. ודווקא עכשיו יש לי הרבה נושאים בוערים לשיחה, למשל, מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה? לאן פני?
כדי להבין את עומק הסוגיה אתן סקירה קצרה.
אני בת 48 (כמעט), ביום בהיר ועם קצת עקבים כבר ניתן לראות את גיל 50 באופק.
לפני כ-8 שנים החלטתי לעשות מהפך וללמוד מקצוע, כך התחלתי ללמוד משפטים. השנים בהם ג'ינגלתי בין לימודים-עבודה-משפחה וחוזר חלילה היו הטובות בחיי. בזמן שהסביבה הריעה לי על המאמצים, על היכולות, הנחישות, ההתמדה והתעוזה, אני נהניתי משקט כמותו לא הכרתי בחיי. במשך 4 שנים למדתי הרבה, ישנתי מעט ולא הלקיתי ו/או נזפתי בעצמי על מה יצא ממני ולו פעם אחת.
אחחח, איזה חופש זה היה….
ואז, ממש כמו בשיגור חללית, הגיעו בחינות הלשכה, ההסתגרות הממושכת , הניצחון הגדול ולאחר ההמראה – חלל עצום של ה"אחרי" ואני מתגלגלת בו נטולת כוח כבידה. היו לי רעיונות יפים, רציתי להיות פיה ולעזור לאנשים, רציתי עשייה משמעותית, סיבה לקום בבוקר, אנרגיה שמחלחלת מהשיער המקליש עד הרגליים ולשורשים, מטרה שנותנת כוח ומתגמלת בעוצמה פנימית.
לשבת בראש פירמידת היררכיית הצרכים של מאסלו ולנדנד את הרגליים קדימה ואחורה, קדימה ואחורה, שוב קדימה ושוב אחורה.
לא רציתי לעבוד במשרד טיפוסי, לא עניין אותי לכתוב כתבי טענות ולא מצאתי השראה בלעשות "העתק הדבק" מיצירות של מוכשרים ממני.
אני לא מדברת "משפטית" רהוטה, ספק אם גם אלמד, קשה לכבוש הרים ללא מוטיבציה מתאימה. יש לי כל כך הרבה רצון לעשות ולתת, להטביע חותם, להתעורר שוב, להרגיש חיה, חיונית ומשמעותית – All dressed up and no where to go
אז במקום להמתין, החלטתי לחפש את ההשראה שלי וכיוון שאני לא חזקה בניווט אשמח ואודה לכל הכוונה.