דניאל .
ישבנו במסעדת חוף לפני השקיעה, בשולחן סמוך ישב זוג עם ילדון שניסה את כוחו בזמן ההמתנה למלצר בנסיעה על קורקינט צבעוני. איש מבוגר עמד לידו ושמר שלא ייפול, אם מאוד צעירה דוברת רוסית ועברית התיישבה בשולחן קרוב (אי אפשר היה שלא להתלבט אם האיש הוא אבא או סבא).
הזוג ביקש מצוות המסעדה האיטלקית בה סעדנו ל"ארגן" להם מנות ייחודיות ממסעדת הדגים שבקומה העליונה, הצוות היה כמרקחה כולם ניסו לרצות את האיש ובת זוגתו ומרות שזה לא מקובל אך נענו לבקשתם (לשתי המסעדות אותם בעלים). הגבר דיבר בשקט אבל היה בזה משהו כוחני.
הם הוזמנו מנות רבות, כמות מופרזת גם לזוג רעב ביותר, מלצר אחד בלבד שרת את כל אורחי המסעדה שהתיישבו על קו החוף, אנחנו כבר הבנו שהשרות יהיה איטי אבל אף אחד מאיתנו לא מהר. לשולחן השלישי צעדו אבא ושני בנים בסביבות הגילאים 7 ו-10 .
הילד המתולתל של הזוג רדף אחר חתול שהסתובב בין השולחנות ומידי פעם הרחיק בנסיעה עם הקורקינט, כשהתרחק קראה לו אמו. הוא התקרב, עבר בין השולחנות ומידי פעם השתחל בין האדניות שחצצו בין המסעדה לטיילת.
כשנעמד ליד השולחן שלנו ובדיבור הילדותי שלו ביקש שנבוא לראות את הקורקינט החדש שלו, האב קם וביקש סליחה על ההפרעה.
אמרתי לו : "מה פתאום, זה בכלל לא מפריע הוא כל כך חמוד" והמשכנו אתו בשיחה בה הוא הסביר לנו בחצי עברית ובחצי רוסית על הצבעים של הקורקינט, על ה"טכניקה" של הרכיבה ועוד כהנה והכנה, אמא שלו התקרבה להסביר למה התכוון ברוסית.
שאלנו :"בן כמה אתה? אתה כבר הולך לגן?" האב אמר בגאווה " עוד מעט בן שלוש, בספטמבר ילך בפעם הראשונה לגן". הם סיפרו שהם מחפשים גן שמלמדים בו שפות ושאלו אם שמענו על גן כזה בסביבה. לא ידענו לענות וסיפרנו שאנחנו לא מהסביבה .אמא שלי קפצה ואמרה שהייתה גננת,שזה נכון אבל היא גם סיפרה פרטים מבולבלים לאב ששוחח עימה . סימנתילאמא של הפעוט שעמדה מולי "אמא שלי, דמנציה, הפרטים לא נכונים"
היא הבינה את הרמזים . התפחתה כבר שיחה סיפרתי על בית הספר הדמוקרטי ועל בתי הספר האנטרופוסופים ושיש בתי ספר ייחודיים אחרים שזכרתי. הקטנצ'יק כבר שוחח ארוכות עם אימי וסיכם אתה שתבוא אתו לרכב על הקורקינט "נו, בואי" הוא אמר לה ומשך בידה.
הילדים שהתיישבו בשולחן השלישי התרחקו לשחק בכדור והילד המתולתל כבר עזב את ענין הקורקינט ורץ לשחק איתם, הם שיתפו אותו במשחק ואבא שלהם קם להסביר שיהיו עדינים במשחקם וישמרו עליו, שאלנו אותו אם הם מהסביבה ויכולים להמליץ על גנים .
הבן שלי באותה שעה היה עסוק בתכנון מקום הבילוי לערב עם החברה שלו. ראיתי שהוא מסמס שיש פה רעש וילד חמוד נורא שמושך לו ביד להצטרף לחגיגה.
אמא של הפעוט אמרה לי בשקט: "תיראי איך הם מעסיקים אחד את השני" כשהיא מצביעה על הילד שלה ועל אמא שלי שחלתה בדמנציה שהלכה והתגברה אבל באותם רגעים חיוך ענק של אושר הציף אותה. כל כמה דקות היא ציינה שהוא מתוק מכל .
שאלתי את הילדון לשמו והא אמר: "קוראים לי דניאל"
המנות החלו להגיע לכל השולחנות ,כולם חזרו לשולחנותיהם, ילד אחד חיבר כל כך הרבה אנשים לרבע שעה . כולם היו חברותיים וחייכנים ואף אחד לא נזף במלצר או במסעדה שאחרה כל כך בהגשת המנות.
בזמן שאכלנו שוחחנו על שלנו, אך ברקע שמעתי את האם הצעירה אומרת לאב של דניאל "איפה היית אתמול בלילה? התעוררתי ולא היית בבית" הוא לא ענה אלא רק הביט בה והיא השתתקה, משהו בזה היה מצמרר, אך לא הייתי בטוחה ששמעתי הכל ולא ניסיתי לשמוע אלא שזה היה קרוב מידי.
כשסיימנו ועמדנו לצאת משם אמרנו לכולם שלום. הכנסנו את אימא שלי למכונית והיא לא הפסיקה לדבר על דניאל המתולתל וכמה שהוא מתוק.
בני לחש לי בהיסוס: "את גם שמעת?" אמרתי שכן אבל הוספתי שהוא היה עם גבו ולא ראה את המבט המקפיא"
זה מוקדש לדניאל המקסים ,לא יהיה קל ואתה כל כך מתוק ורך.