בלי לשים לב, ואולי עם לשים הרבה לב, היא מלווה אותי כבר 18 שנה, הכרנו כשהייתי בת 22, כן, כחודש אחרי החתונה, התוודעתי אליה לראשונה. בהתחלה, לא ממש הבנתי, לא ייחסתי יותר מידי חשיבות לתחושת הכפפה שליוותה אותי, כשהתחושה התפשטה לחצי גוף, קצת נלחצתי והגעתי למיון, רופאה שבדקה אותי, מיד חשדה ושלחה אותי לMRI. משהגיעו התוצאות, היום אני יכולה לשחזר את דבריו של הרופא שניסה ככל יכולתו לא להפיל את הפצצה והסביר שזו דלקת, ולא היא לא עוברת עם אנטיביוטיקה, כשדרשתי לדעת מה השם של הדלקת הוא השיב: טרשת נפוצה. צחוק הגורל, שלושה חודשים קודם לכן, עשיתי יחסי ציבור לעמותה של חולי הטרשת והבנתי שהיא לא כזאת נפוצה בציבור אלא בקרב המוח של המאובחנים בה. מאז עברו לא מעט שנים, שתי לידות, עבודות שונות ומאבקים קטנים כגדולים. חברה קרובה, כבר אמרתי???
דיבור צפוף עם "חברה" קרובה
