נולדתי מלאה בחוש טעם, כבר כתינוקת אמא שלי תמיד צחקה ואמרה ש"התינוקת אוהבת אוכל של גדולים".
תמיד מיוחד, מתובל, עשיר ומגוון.
הבעיה התחילה כאשר בגיל ההתבגרות צצה לה הגנטיקה המשפחתית שלי. שבואו נאמר, נועדה לשרוד בימי רעב כבד ואלופה בלשמור על מסת השומן שלה.
מעולם לא ייחסתי חשיבות למשקל, הייתי ילדה שמחה ונינוחה עם התנהגות טבעית וזורמת עם אוכל.
צילום: ארכיון משפחתי
עד לאותו רגע מכונן בגיל 14, בו אמא שלי (שעד אז לא הייתי ערה להתעסקות שלה עם המשקל), העירה לי, אחרי סקירה מדוקדקת של גופי המתפתח, ככה בפשטות:"מלאו אסמייך".
היא מייד כמובן התגייסה לעזור לי לרדת במשקל בדרכים שונות ומשונות בכדי "להציל" אותי מהמצב.
משפט קטן כזה, לא מסובך, ששינה את חיי מהקצה לקצה.
ואני, ילדה מרצה. אוהבת לגרום להורי נחת וגאווה, תמיד מאושרת מכל מילה טובה ומחמאה.
אצלי בלב הערה זו ננעצה כמו מסמר.
אז ניסיתי כל מה שאפשר, גם בטוב וגם ברע, ניסיתי להתעלם וניסיתי להעלם…
וזה הפך למרכז עולמי.
רק ההתבגרות והיציאה מהבית הביאו איתם תובנות חדשות.
רציתי להבין הכל לעומק, לאהוב את עצמי שוב.
רציתי ללמוד עוד ועוד. רציתי לעזור. רציתי להכיל ורציתי לאכול!
והעיקר, רציתי ללמד את הנערה הנבוכה בת ה 14 להתנהג לגוף שלה באהבה ובכבוד. להסביר לה שהאוכל הוא לא אויב.
אז מצאתי את הייעוד שלי.
היום אני דיאטנית קלינית בעל שתי קליניקות, מנחת קבוצות ואפילו מעבירה סדנאות לבישול בריא וטעים!
אוהבת להתעסק בכל מה שקשור לאוכל, מכל הכיוונים.
וגם אחרי 18 שנים במקצוע עדיין מדהים ומרגש אותי לראות אך תזונה נכונה עוזרת בכל כך הרבה תחומים. איך התנהלות רגועה ומודעת עם אוכל עושים טוב לגוף ולנפש.
אז בתאבון