במושב קטן ופסטורלי במרכז הארץ, בין חומות ענקיות לבתים גדולים, בין גינות פורחות לשבילים סלולים, בין רכבי יוקרה למותגים נוצצים, בין זוגות יפים ומקצועות חופשיים, בין גאדג'טים מתקדמים לילדים תמימים, שם גדלה לה מפלצת קטנה, בזמן שהוריה היו כנראה עסוקים.
אז ככה, חזרתי לא מזמן מקפה של אחר הצהריים, של היום הראשון של בית הספר עם חברות. בדיוק הבוקר שלחתי לחברותיי שיחיו מחקר חשוב שנערך במחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת סטנפורד, לפיו: האישה, למען בריאותה, צריכה לטפח את מערכות היחסים שלה עם חברותיה!, אז מיד טיפחנו אותן וגם היום נפגשנו לקפה…
הייתי שמחה לכתוב בלוג קליל וזורם וסקסי ומצחיק על שיחת נשים של אחר הצהריים, אבל דווקא היום אחת מחברותינו הקרובות עוברת משבר גירושים קשה ונוראי, רצוף דרמות וקשיים ונדרשנו להיות שם בשבילה ודווקא היום הביאה לשולחן אחת אחרת מאתנו סיפור מזעזע, על המפלצת מהפסקה הראשונה ואני בוחרת להקדיש את הבלוג הזה לה.
אז בואו נעשה היכרות – מדובר על ילד, כן, כן ילד, בסה"כ ביומו הראשון בכיתה ז', כזה שגדל ומתחנך באותו מושב קטן ופסטורלי ויוקרתי במרכז הארץ, השמועות אומרות שהילד בא מבית טוב, לומד בבית ספר טוב ומקבל חינוך א.א… וכן, הוא כמו שאר ילדי העולם כנראה אוחז בטלפון חכם וגם הוא חבר באי אילו קבוצות ווטסאפ.
מכירים את ווטסאפ?, כן, נו התוכנה הזו שכל רגע מישהו פותח בה קבוצה לכל יציאה לסרט, ארוחת חג, קבוצת כיתות וכד'… כן, נו ווטסאפ, התוכנה שהשתלטה לילדים ולנוער ולהורים שלהם על החיים ומרטיטה לכולם את הניידים מבוקר עד ערב ובמקרה של הראשונים עד לילה, עד לפנות בוקר, עד עולם…
מעשה שהיה כך היה – לחברתי הטובה גנבו לפני כשבוע את הנייד החכם, אז היא השאילה את של בנה לימים ספורים עד שתתארגן, הוא חבר לכיתה של הילד מהפסקה הראשונה, היא ממש במקרה ומבלי שהתכוונה לחדור לפרטיות של בנה, החלה להיחשף להודעות הווטסאפ שהילד מקבל במסגרת עשרות הקבוצות אליהן הוא מצורף.
תשמעו, ראיתי רק הודעה אחת, באורך של בערך 30 מילה, אבל כל מילה מילה ! ואין לי דרך לתאר את הזוועה. הקללות, הגידופים, הביטויים, בחירת המילים שבהם בחר הילד מכיתה ז' להשתמש בהודעה אחת ששלח בתוך קבוצה לחבר אחר היו בלתי נתפסים.
חברתי המזועזעת לא האמינה למראה עיניה, ילד יהודי, ישראלי, מבית טוב (כנראה) משתמש בביטויים (בניהם הכינוי נאצי) כלפי חבר, מערב בטקסט הזוועה את הורי הילד (באחד המשפטים הוא מציין שאם הוא היה האבא שלו הוא היה צריך להתאבד בתלייה…), משתמש בניבולי פה שקשה להאמין שביכולתו להמציא ותסלחו לי אבל במקלדת שלי לא ניתן לחזור עליהם, אז היא החליטה להסתכל קצת יותר ואז היא גילתה שלילד הזה וגם לאחרים, יש תרבות ניבולי פה מחרידה. היא גילתה שהילד גם הגדיל לעשות ופתח קבוצות ששם הנושא שלהן היה בכל פעם גס יותר ובוטה יותר ואם זה לא מספיק, אז הוא פתח קבוצות נאצה, חרם והכפשה נגד ילדים מסוימים מבלי להסתיר את שמם כמובן.
חברתי שלחה מיד הודעה לילד שיתבייש ושהיא ראתה את מה שכתב ומתכוונת להראות מיד להוריו, אז מה אתם חושבים שקרה?, כן, כן, בביטחון השמור רק לעבריינים קטנים הוא מיד ענה לה בלי למצמץ, תעשי מה שאת רוצה זה לא מזיז לי…
אז היא שלחה מייל להורי הכיתה וזעקה שיפתחו את הטלפונים של הילדים כי האדמה רועדת. את מה שהיה לאמא של הילד להגיד אני אחסוך מכם, לצערי היא בחרה להתעסק בטפל ולא בעיקר.
המסר שלי אליכם הורים הוא קצר – זה לא מספיק להגיע לבית גדול עם חומה ענקית וגינה ירוקה במושב קטן, פסטורלי ויוקרתי, זה לא מספיק להגיע למכונית יקרה ונוצצת, זה לא מספיק להגיע לעסק גדול ומצליח ומשגשג… זה לא רק שזה לא מספיק, זה בעצם לא שווה כלום, אם אחרי כל זה נוצרת מפלצת קטנה בכיתה ז', נטולת ערכים אך מצוידת במיטב הגאדג'טים, זה לא מספיק ולא שווה כלום אם הילד שלכם לא יהיה דווקא זה שיקום להגן על החלש, הבודד, הנרדף, המנודה, המחוצ'קן, השמן, השונה… זה לא מספיק ולא שווה כלום אם ילד יהודי במדינת ישראל מסוגל לקרוא לחברו (גם אם באותו רגע חש שהוא אויבו) נאצי, זה לא מספיק ולא שווה כלום אם אחרי כל מה שנראה לכם שהשגתם בחיים, הילד שלכם אינו סופר את המבוגר שעומד מצדו השני של הקו, של המדרכה, של הלוח… זה לא שווה כלום אם אחרי כל זה הצלחתם בסה"כ לגדל מפלצת קטנה והיא רק בכיתה ז'…
התייעצתי עם בני שעלה היום לכיתה ח' איך לקרוא לבלוג. את הכותרת הוא בחר.
לילה טוב.
אני
