מס' ימים מתחילת המסע: 6

מס' ימים עד לסיום: 24

מס' מתכון מתוך ה- 30: 6

השם שישמור את כולנו. אחד אחד. כי נמצאה הדרך הבטוחה לגן עדן. והיא עוברת דרך לחם לבן. והחמאת תותים שלי.

אבל לפני שנעצור ונדבר על תותים, נדבר על היום. כי בדרך כלל אני לא אוהבת לעבוד בימי שבת. מוכנה הכל, אבל לא לעבוד בשבת. כמו שאני אוהבת את שישי מאוד, ככה אוהבת את שבת. שישי יכולה לעבוד. שבת לא רוצה. שבת של משפחה. של שקט, של טיולים. ובגלל זה כשאני עובדת, אני תמיד קצת מבאסת, אבל היה אחלה של יום בעבודה, והיה כיף לעבוד שהיום פשוט התחיל על הצד הטוב ביותר…

היום הרבה אנשים שאלו אותי על הפוסט של אתמול, ועל הבוקר קיבלתי תמונה מאור, שהיא חברה טובה וגם אמא של יהלי אהוב ליבי, שהגיע אליי לגן בן שנה וחצי ועוד מעט כבר בן ארבע… ויחד הם הכינו על הבוקר את הפבלובות של אתמול. ושיחקו אותה.

ניצ (חברה מהצבא שעוד הולכת להתארח בהמשך בלוג, וגם בעלה בפוסט נפרד) אספה אותי מהעבודה, לקחה אותי הביתה שאחליף בגדים, נסענו אליה, היא ותם פינקו אותי בארוחת צהריים מדהימה, נרדמנו על הספה שבעים ומאושרים, ואז עוד החזירה אותי לדירה. וזאת אחד ההזדמנויות שלי, להגיד לך, שאת התומכת הכי גדולה שלי. לא ייאמן כמה פרגון אפשר לקבל מחברה אחת. ואני כל הזמן שואלת אותך איך אני יכולה להודות לך על החברות ועל כל מה שאת השקעת, משקיעה ותשקיעי בי, ואת בשקט שלך אומרת תמיד שבחברות שלי אני מחזירה לך. אז אני מקווה שיהיה בי תמיד אהבה לתת לך כמו שאת נותנת לי. חברת אמת.

עכשיו בואו נעצור רגע . ונדבר על תותים.

כי איך אפשר שלא? הפרי האהוב עליי בעולם. כל כך יפה. כל כך טעים. כל כך אצילי. אין לו מתחרים. והוא הולך להפתיע עוד הרבה בבלוג הזה בגלגולו הנוכחי. כשהחלטתי על החזרה לבלוג, ידעתי שהוא יהיה בין הכוכבים הראשיים בבלוג.

כשהיינו צעירים יותר, תמיד אמא הייתה חוזרת מהפיסול בימי חמישי, ועובדת דרך השדות של הוד השרון, בבוטקה של התותים, ומביאה קילו מפנק של תותים טריים (רק כשהמחיר לא היה משוגע ובלתי סביר כמובן) ואנחנו כל הסופשבוע היינו מחסלים את כל הקופסה. תות אחרי תות. ארוחה אחרי ארוחה.

כבר סיפרתי שלשום על האובססיה לפחמימות שלי, וכבר כתבתי לא פעם שהאוכל האהוב עליי זה לחם טוב, עדיף עם קראסט שעושה קרנצ' כשנותנים ביס, עליו שכבה נדיבה של חמאה, ומעט מלח. אבל מכירים את זה שבא לכם חמאה וריבה? אחד על השני? של שבת בבוקר כזה? אז כזה.

לפני כמה שנים ראיתי בפינטרסט (האלוהים שלי) תמונה של מה שהיה נראה לי כמו חמאה עם תותים וישר נדלקתי וניסיתי להכין ויצא נחמד… מאז עבר הרבה זמן, וכשחשבתי על מתכונים לבלוג זה ישר קפץ לי, והאמת, אני כל כך שמחה.

אז מה אמרנו? איך נאכל את החמאה? עדיף על לחם, ושיהיה כמה שיותר לבן.

בנוגע להכנה, עליה אפרט בהמשך, יהיה רגע באיחוד בין החמאה לרוטב תותים שתהיה תחושה כאילו זה לא הולך לקרות ולהתאחד. סבלנות. התערובת נראית כאילו מפורקת, אבל הפלא ופלא. השלום הגיע. העולם הופך טוב יותר, והאמולסיה מתקיימת. החמאה מקבלת אל תוכה, לאט לאט, את התותים , ומשני מרכיבים. הפכנו לאחד. תענוג.

חמאת תותים

מרכיבים:

200 גרם חמאה רכה

400 גרם תותים, נקיים.

2 כפיות דבש

מיץ מחצי לימון

אז איך מכינים?

– מרסקים את התותים במעבד מזון,לחלוטין. מוסיפים את הלימון והדבש ומעבירים לעוד סיבוב בקטנה.

– מעבירים למחבת ומאדים הנוזלים כמה דקות, עד שהתערובת רותחת והצטמצמה לפחות בשליש.

– מצננים.

כשהחמאה רכה מעבירים למיקסר עם וו גיטרה, ולאט לאט, מתחילים לרכך אותה ומוסיפים כל פעם כף מהרוטב תותים. דרך אגב אני לא סיננתי את הרוטב, אבל מי שיש לו בעיה עם הזרעים של התותים, כשהמסה חמה אפשר לסנן ואז לצנן.

אחרי כמה כפות, מעבירים לשלוש שניות למהירות גבוהה ומורידים חזרה למהירות נמוכה להמשך יצירת אמולסיה. אני לא הוספתי את כל הרוטב, נשאר לי שליש ששמרתי בצד. ואמצא לו שימוש טעים בימים הקרובים.