פתחתי את הדלת, עוד לפני שניגשתי לנשק את עלמה, רצתי לחדר השינה.
"מה אתה רוצה"? שאלתי בלי שום מילות נימוס. "מה אתה רוצה?"
"מה אתה רוצה"? שאלתי בלי שום מילות נימוס. "מה אתה רוצה?"
"סיס. אני בסך הכל רוצה לשחק איתך. ללמד אותך את משחק החיים… את לא באמת יכולה לראות את האמת כולה, ואני רוצה ללמד אותך. שתביני איך היקום הזה עובד. בסה"כ בלי הרבה ידע, את משחקת לא רע … הוא החמיא לי. התרככתי. "אני באמת משחקת לא רע, עד שבאת והפרעת לי כאן."
"אבל יש לך מושג כמה ידע אצור במקום בו אני נמצא??"
לא אין לי מושג. אין לי בכלל מושג איפה אתה נמצא.
עד לפני זמן קצר יכולתי להשבע שאתה בהר המנוחות, קבור ליד המשפחה הטראגית הזו שקבורה 8 אנשים יחד, תאונת דרכים קטלנית, שגרמה לי להשתעשע במחשבה שאולי זה בכלל לא טראגי, אלא דווקא רומנטי.
אבל שניה. בוא נדבר רגע על איפה שאתה נמצא…. איפה זה בדיוק?
"כאן. בדיוק כאן."
אני מחפשת אותו למעלה, והוא מתלוצץ, "לא למעלה. כאן בדיוק. בתוך הראש שלך. בשדה התודעה. אני כבר מספר שבועות מנסה לדבר איתך, אבל נדרשה לא פחות מרעידת אדמה וצונאמי כדי שתקשיבי לי. אז מחר נפגש כאן לשיעור ראשון על סודות היקום והבריאה?"
"למה לא עכשיו"? שניה. אני מביאה את עלמה, היא בטח רעבה. עט, מחברת. ומתחילה.
מאותו רגע, במשך חודשים כל מה שעשיתי היה רק להיניק את עלמה, ולכתוב באובססיביות כל מילה, כל פיסת מידע. והמילים שצפו וקצפו, המידעים הגיעו, לפעמים היד שלי לא עמדה בקצב הכתיבה. התשוקה וההמתנה ממידע למידע היו משהו שאי אפשר לתאר, תחושה של לונה פארק ענקי של אפשרויות, שפע של מתקנים, ואני כמו ילד שרוצה לבלוע הכל!
ימים שלמים ישבתי על הספה הלבנה בסלון. שתחי' אילצה אותי מדי פעם לעשות מתיחות, חששה שאקבל צורה של ספה…
ישבתי וכתבתי, עוד ועוד כתבתי, הכל בכתב יד, במחברות שהתמלאו באובססיה אחת אחרי השניה.
מדי כמה זמן התגלגלתי בצחוק קולני לנוכח בדיחה פנימית שעברה בתוכי. מודעת לכך שמבחוץ זה נראה מוזר… אבל הוא מצחיק החיים הזה. וגם ציני. מהסוג המשובח.
הגעתי לנקודת האל-חזור. כבר לא יכולתי לראות את המציאות אחרת, אחרי שהוא לימד אותי לראות אותה מהעיינים שלו. עיניים גבוהות של צופה, רוח גדולה.
השלחן כבר לא היה שלחן, והטלוזיה כבר לא היתה טלויזיה. הכל היה עיסה אנרגטית, תנועה אינסופית במרחב. קואנטיקה הוא קרא לזה והכתיב לי 3 ספרי מדע שחובה עלי לקרוא בטרם השיעור הבא.
"איך אספיק?" התלוננתי. 3 ספרים עבי כרס. ומדע אף פעם לא היה הצד החזק שלי.
"תקשיבי סיס. רק שימי את הספר מתחת לכרית.ותני פקודה לתודעה להטעין את כולו. תתעורי משנ"צ והמידע בתוכך…."
צחקתי בספקנות… "איפה היית בשנות הלימודים שלי? כל כך התקשיתי עם חומרי עיון. אולי סוף סוף מישהו יעזור לי לסיים את התואר.." התלוצצתי בתוכי.
הוא העיר אותי ב16:00 . "נו, עכשיו את מבינה?"
מה אני מבינה? מנסה לגרש את קורי השינה מעייני. שנת צהריים היא השינה שתמיד היתה הכי משמעותית עבורי. עד היום אני לא מבינה למה אנשים מקלים בה ראש ומתייחסים אליה "כמותרות".
"את מבינה את מה שהסברתי לך על הקוואנטים"?
ופתאום אור פנימי. מפץ גדול. אני נזכרת בהכל.
היתי באורגזמה תודעתית. לא ידעתי שובע. רציתי עוד ועוד מההסברים המדויקים הללו. מדע הפך לרתק אותי, התחלתי לחקור וללמוד גם בערנות, מתוך מודעות מלאה, גמעתי בשקיקה את ההסברים הפיזיקלים שמסבירים את כל התופעות והמידעים שהאח הקטן-גדול מכתיב לי כבר תקופה.
מדע ואמונה. לא רק שאינם סותרים זה את זה, אלא תומכים ומשלימים אחד את השני. שתי הימספרות, שני סוגים שונים של פעילות מוחית וחשיבה.
וכאן למעשה מתחיל המשחק. מידעים סדורים, משנה ברורה, שלימים מוסדה כתפישת המטאיזם.
בפוסטים הבאים אני מזמינה אתכם להצטרף אלי למסע של חקירה וגילויים.
הסברים מדעים שזורים בהבנות תודעתיות.
אט אט הכל יהפוך להיות ברור והתמונה השלמה תיפרש.
הו אז תגלו, שגן עדן זה כאן. ממש ממש כאן.
המשך יבוא…
————————————————————-
רוצים עוד?
זאת ההזדמנות שלכם! אם תבחרו לקחת את הגלולה האדומה, תישארו בארץ הפלאות ואני אראה לכם עד כמה עמוקה היא מחילת הארנב…
"לצאת מהמטריקס" – ארוע פותח תודעה
כל הפרטים כאן, או בטלפון: 077-2233489
חפשו אותנו גם בפייסבוק – דברים מרתקים קורים שם.
לשימושכם, ספריית מאמרים ומדיטציותבאתר הבית.
שלכם באהבת אמת,
פריידי וצוות מרחב מודעות
————————————————————-
מה אומרות עלינו בלוגריות סלונה?