גן ההרדופים
מאת: רוזה ונטרלה
תרגום: ארנו בר
הוצאת שוקן
248 עמוד 2019
זה סיפור על משפחה בכפר קטן, נידח ומסורתי בדרום איטליה . קרבונארה ליד בארי במחוז פוליה , העיר שהסופרת גדלה בו בילדותה. ניכר שהסופרת מעורה במנהגי המקום ותיאוריה אמינים להפליא. חשתי כאילו הייתי שם בעצמי. הסיפור מתחיל לפני מלחמת העולם השנייה וממשיך עד שנות השמונים. המספרת היא הבת הצעירה דיאמנטה המספרת את סיפור המשפחה בגוף ראשון מנקודת מבטה של ילדה ועד להיותה אישה מבוגרת.
במהלך עשרת פרקי הספר דיאמנטה מתארת את עצמה ואת הנשים במשפחתה. בעיקר את אמה ויחסיה המורכבים איתה . היא מספרת גם על הקשר עם שתי אחיותיה ומה תפקיד הנשים בבית. {בישול, אפיה, נקיון, גינון, סריגה}. על שני אחיה ואביה היא פחות מרחיבה את הדיבור. המשפחה באיטליה היא פטריארכאלית. לגברים יש חופש פעולה והם לכאורה קובעים אך במשפחה הזו אמה מַרגִ'אלָה היא עמוד התווך והיא הקובעת לגבי הבנות. כדמות דומיננטית וקשוחה , שלא מביעה אהבה ואף מענישה את הממרים את פיה , היא הציר עליו סובב החינוך והעיצוב של הבנות. היא התברכה בכוחות ריפוי של גוף ונפש והסרת עין הרע ועוררה פחד ויראת כבוד בכל הכפר.
דיאמנטה היא היחידה מבין האחיות שכועסת בגלוי על האפליה המגדרית. היא רוצה חופש בהחלטות , בעיקר בזוגיות, כמו הבנים וכל השנים הייתה מרדנית. וכך היא אומרת:" מצבה של האישה היה שונה. עד העברת המקל למשפחת בעלה לעתיד לא יכלה לקבל בעצמה שום החלטה. ומה עם חופש הבחירה? זה היה עניין לגברים בלבד".
למרות זאת דיאמנטה ואחיותיה מנסות, כל אחת בדרכה לשנות את הגורל המוכתב מראש.
מחכה לספר הבא. מומלץ בחום רב.