גמד ענק - הסוף

זוכרים שסיפרתי לכם על הגמד-ענק הכיפי שהיה לי עם חברות וחברי קהילת סלונה?

אם שכחתם אז תעזבו הכל! עכשיו! ורוצו לרופא. אנשים, זה היה שבוע שעבר, באמת!

אבל לפני זה תקראו פה!.

…..

קראתם? יופי. אז קיבלתי תגובות של … נו? אז מה קרה בסוף? איך זה נגמר? אני במתח. מה היא אמרה? מה אתה קיבלת?

אז ככה. שישי בלילה, אחרי עוד ארוחת שישי מפנקת, אין ממש תכניות. אז הנה. יש תכניות. אני והעזר שכנגדי, יצאנו אל עבר הארץ הנשגבת (סביון, שכחתם?). ווייז דווקא מצא בקלות את הכתובת. אבל אתם בטח מכירים את זה כשמסתכלים על מספרי הבתים ברחוב. 22, 24, 26, ….

אז בסביון זה עובד ככה. 22 ……. ……. ……. עוברות לפחות עשר עשרים שניות של חומה ארוכה ואז 24 ואז ……. ……. ……. הבנתם כבר, נכון? אחוזות. אשכרה אחוזות. בסוף בסוף, מצאנו את האחוזה שלנו. אבל איך נכניס את הקופסא פנימה. בטוח יש פטרולים של אנשי בטחון וכלבי שמירה מפחידים עם שיניים וכאלה. טוב אמרתי, אז נשים את המשלוח על החומה, קרוב לדלת הכניסה ונברח, הכי טוב, לא? מה פתאום, בת לוויתי אומרת לי, יקחו את זה, כל העוברים והשבים. (חשבתי בלב … מי מסתובב פה בכלל?). ניחא. עוברים לתכנית ב'. משלבים ידיים אל בינות לסורגי דלת הכניסה מלמעלה עד כמעט למטה (בכל זאת יש לי ידיים של בן אדם לא של קוף) נותנים לקופסא ליפול על שביל הכניסה (מזל שלא שמתי שום דבר שביר). יש! המשלוח במקום.

עכשיו מה? מחכים.

עוברת יממה. כלום. גורנישט. נאדא. סעמק.

ראשון בבוקר, שבוע חדש ואז הגיעה התגובה.

"לו היה לי גמד, גמד לו היה לי. כל יום בוודאי שולח היה לי, את מה שצריכה אני בדיוק בו ברגע ומה שלא חשבתי לעולם שאצטרך. לו היה לי גמד גמד לו היה לי, בוודאי היה כזה ששולח משלוח מדויק ומרהיב ממש כמו זה שקיבלתי. תודה !!!"

איזה כיף! הייתי במתח, מה היא תגיד, מה היא תגיד. ממש ממש כיף. נראה לי שהצלחתי :-).

ואז תגובות ועניני פייסבוק וכאלה.

זהו.

מאוכזבים? גם אני. למה? טוב אם אתם עוקבים באדיקות אז הייתם שואלים. רגע רגע רגע …. ומה עם משלוח המנות שאתה אמור לקבל? מה קורה עם זה?

או! טוב שאתם שואלים. כי בדיוק רציתי לספר לכם גם על זה.

מאז שהסיפור נכנס לתאוצה כל יום אני בודק בתיבת הדואר. אולי הגיעה חבילה? (האמת שלא באמת האמנתי, דואר ישראל יו נואו, אבל בכל זאת בדקתי). כלום. אין חבילה ואין בטיח. מגיע פורים. תחפושות, עניינים, כולם מעלים תמונות לפייסבוק, בווטסאפים, וגם בקהילה של סלונה מטפטפות הבלוגריות. תראו תראו. קיבלתי את זה. תראו מה אני קיבלתי.

רררר ….. לא פייר! מה איתי?

חופשת פורים, אני והזאטוטים מבלים באיזה הפנינג פורימי, כבר בדרך חזרה הביתה. ופתאום טלפון, מספר לא מוכר. אתה זה …? שואלת גברת בצד השני של הקו. כן, אני עונה לה. נשלחתי אליך עם משלוח מנות. מתי אתה בבית? (יש יש יש יש אני אומר בלב). עוד כמה דקות אני עונה בנונשלאנטיות. מפה לשם, השליחה נמצאת דקה מאחורי. בקושי הספקתי להחנות, יוצא עם הילדים לכיוון הבית ומכונית נעצרת באמצע הרחוב עם קופסה כסופה גדולה מנצנצת. הילדים באטרף. מה זה אבא? מה זה?

בואו הביתה ונפתח. וואי וואי וואי .. שוקולדים מעולם אחר, סוכריות, אזני המן שהקטנצ'יק חיסל, כוס אחת מגניבה שהמתבגרת תפסה עליה בעלות וספר. ספר בשבילי. איזה כיף. אה והכי חשוב, מכתב. מכתב מהגמדה שלי. היא לא מכירה אותי, אני לא מכיר אותה ובכל זאת השקיעה וחשבה וכתבה ועשתה ו ….